המטרידן מהרכבת

פרק 20

נקודת מבט: נועם

משי לא באה היום לבית ספר אז ישבתי לבד מחוץ לכיתה, מחכה למורה למתמטיקה. רפאל לקח את משי לצימר בלי קליטה ביום שישי והם היום חוזרים אבל לא יכולתי לספר לה על אתמול.

הוא אמר שהוא אוהב אותי, סיפרתי לו על מאי. אפילו משי לא יודעת על זה! וכשסיפרתי לו הוא לא ריחם עליי, מאז שזה קרה כול המשפחה שלי או מרחמים עליי או מאשימים אותי שזה קרה בגללי, ואני לא יכולה עם זה כבר.
אבל אדם לא ריחם או לא האשים אותי. הוא ראה שהנושא כואב לי אז הוא ניסה לשמח אותי.

הוא היה כל כך חתיך בחליפה הזאת, ביקשתי ממנו לבוא איתה כי רציתי לראות איך הוא יראה בעבודה שלו בעתיד, ופאק מה זה היה!!
זה הדבר הכי מושך שהוא לבש עד עכשיו.

המורה הגיעה ונכנסתי לכיתה, היא התחילה בשיעור, ״היי. מישהו זוכר מה למדנו בשיעור האחרון?״ וזה היה הדבר האחרון ששמעתי, שמתי אוזניה בצד אחד ושמתי שירים של Laufey.

אחרי חצי שעה תקתקו בדלת ״כן״ המורה אמרה
״אדם? מה אתה עושה פה?״ המורה שאלה לחוצה. רגע?! אדם?? מה הוא עושה פה?? עצרתי את השירים וסובבתי את ראשי לכיוון הדלת, הוא כבר הסתכל עליי. ״היי רק רציתי להראות לכם את החולצה החדשה שלי״ בשביל זה להפריע לשיעור? ולפי מה שהוא סיפר לי אתמול המורה לא יכולה להגיד לו כלום. אדם נכנס הצביע עם האצבעות שלו לכיוון החולצה שלו.

אוי אלוהים מה לעזעזל, למה אתה עושה לי את זה?! אדם לבש חולצה שכתוב עליה ׳I love my girlfriend' ושם תמונה שלי בצורת לב.
קמתי וצעדתי לעברו ״תוריד את זה!״ ״לא״ אמר בחיוך. לא?!?! אני אראה לו מה זה לא, זינקתי עליו וניסיתי להוריד את החולצה ממנו אבל זה לא אפשרי כשאדם עוצר בעדי. ״אנחנו רק התחלנו את היחסים וכבר את רוצה להפשיט אותי?״ צחק והתקרב לאוזניי ״ולחשוב שאת קראת לי זונה ממין זכר אתמול״ הוא צקצק בלשונו ורציתי לתת לו מכות.

לקחתי את זרועו ומשכתי אותה לכיוון יציאה, הוא ממש דביל, מה זה החולצה הזאת?! ולמה היא כל כך צמודה עליו?! זה מבליט את השרירים שלו וזה גורם לכל בנות להסתכל עליו!!!
״מה זה אמור להביע?״ שאלתי אותו והסתכלתי על החולצה שעליו
״לא אהבת?״ אם אגיד את האמת מאוד אהבתי, הפנים שלי נראות טוב עליו. ״לא. תוריד את זה״ ״שקרנית. אני רואה שזה מדליק אותך״
עברתי להסתכל על עיניו והוא חייך חיוך משועשע, דביל. גלגלתי עיניים. ״עכשיו כשאנחנו ביחד אני יכול לנשק אותך?״ הוא התקרב אליי והתרחקתי ממנו ״לא אמרתי שאנחנו ביחד״
״נכון. אני אמרתי״ הוא המשיך להתקרב אליי ואני המשכתי להתרחק עד נצמדתי לקיר מאחוריי,  פאק.

הוא שם את ידיו מעל ראשי ככה שאין לי איך לברוח. "תגידי שאנחנו ביחד" ציווה. איזה חי בסרט "לא"                 "תגידי" הוא התחיל לכעוס. לא אוהב שלא עושים מה שאתה אומר אה? הרמתי את ראשי והסתכלתי לו בעיניים "לא". כול השעשוע שהיה לו בפנים מקודם נעלם ונשאר רק רצינות וכעס. 

"אני לא אעזוב אותך עד שתגידי את זה!" צעק "חבל על הזמן שלך אדם פררו, אני לא הולכת להגיד את זה אם אני לא מתכוונת לזה" אמרתי באדישות. אני לא רוצה למהר, יצאנו רק לדייט אחד! הוא לא יכול לכפות את זה עליי. הוא חייך "אולי את לא מוכנה להגיד את זה אבל את שלי, תשלימי עם זה מהר" הוא אמר והלך, עוזב אותי עדיין צמודה לקיר.  אלוהים למה נכנסתי?