המטרידן מהרכבת

פרק 37

נקודת מבט: אדם

אני ונועם עלינו במדרגות, בשלוש שעות האחרונות הסתגרנו בחדר והתנשקנו קצת, טוב נו קצת הרבה. לא יכולתי לעזוב אותה, רציתי לנשק אותה עד שהיא לא תזכור בכלל מי זה השחקן הזה.
ההורים שלה הגיעו לפני חמש דקות, הגיע הזמן שהם יכירו אותי באמת. ״היי אמא מה קורה? איפה אבא?״ אמא של נועם, סיוון חייכה חיוך קטן והסתכלה עליי בבלבול ״היי נעמי. אבא הלך לחברים שלו. מי זה?״ נועם הסתכלה עליה בשאלה, היא מבולבלת, למה? מה אמא שלה אמרה שהיה חריג? היא שקועה במחשבות שלה ״היי סיוון, אני אדם פררו, הבן זוג של הבת שלך, נועם סיפרה לי הרבה עלייך״ הושטתי לה את ידי ללחיצה, היא לחצה את ידי וחייכה חיוך מאולץ ״כן... נועם סיפרה לי הרבה עלייך גם״ אוקיי... אני מקבל תחושה שהיא לא מתחברת אליי, נועם סיפרה לה על מה שקרה? על ההורים שלי?

״נעמי שלי כואב לי הראש, אני הולכת לחדר אם את צריכה אותי תקראי לי. אוקיי?״ נועם הנהנה במתיקות ואמא שלה הלכה
״סליחה על זה, היא לא כזאת בדרך כלל״ אוי היא כזאת מתוקה רק רציתי לנשק אותה ״אל תדאגי אין לך על מה להתנצל״
משכתי אותה אליי לחיבוק ארוך עד שהרגשתי שחנקתי אותה ושחררתי. ״טוב אז מה בא לך לעשות?״ שאלתי ״אפשר ללכת לבאולינג״ היא אמרה בהתלהבות כאילו היא הציעה רעיון לשלום עולמי, צחקתי ״אוקיי אוקיי שכנעת אותי, בואי״ פתחתי לה את הדלת של הבית וסגרתי אותה כשיצאנו.

בדרך לבאולינג היא שמה שירים של לנה דל ריי והיא שרה אותם כול הדרך, זה היה מחזה נהדר לאוזניים למרות שהיא שרה כמו אווז דרוס, אבל אני אוהב שהיא מרגישה בנוח איתי מפסיק בשביל לשיר בקולי קולות במכונית. ״את אוהבת באולינג?״ שאלתי כשעצרנו ברמזור והסתכלתי עליה ״כן, אני הולכת לקרוע אותך״ היא אמרה בביטחון והרמתי גבה ״יש לך עוד זמן לחזור בך״ חייכתי
הגענו לקניון ויצאנו מהמכונית. הלכנו לכיוון הכניסה והידיים שלנו נגעו אחת בשנייה, לא יכולתי שלא ושילבתי את הידיים שלנו.

הגענו לקופה בבאולינג ״היי צהריים טובים, כמה אתם?״
הוא חייך ובהה בנועם, שיעיף מבט. ״שניים״ אמרתי וניסיתי לגרום לו להפנות את מבטו ממנה, וזה עבד בערך... הוא לחץ על כמה דברים במחשב ואז חזר להסתכל עליה ״מה השם?״ הוא שאל את נועם ורציתי להרביץ לו, חיזקתי את אחיזתי בה, ״בשביל מה אתה צריך שם?״ אמרתי בקול כועס וחסר סבלנות, הוא הסתכל עליי והוריד את החיוך כנראה שכח שאני ממש פה ליד ״א-ממ, אנ-י צ-רי-ך את זה בשב-יל
להכניס את השמ-ות שלכ-ם במס-לול״ הוא גמגם כאילו הוא ראה שד
מהלך. קרוב... אבל אני עדיין לא שם.

נועם אמרה לו את השמות שלנו והוא מייד הכניס אותם למסלול.
״מסלול מספר 7׳״ שילמתי לו והלכנו למסלול שהוא אמר לנו.
״את מתחילה״ היא הלכה למתקן כדורים ובחרה את הכדור שהיא רצתה, היא זרקה את הכדור והוא התגלגל על המשטח והפיל ארבע פינים, ״וואו את באמת הולכת לקרוע אותי״ צחקתי עליה והיא הסתובבה אליי בפרצוף עצבני וזה רק גרם לי לצחוק יותר חזק.