-נ.מ יובל-
"הבת שלך?" הופתעתי. "את אימא של ליטל?"
"אתה החייל שהיא מתלהבת ממנו?"
"מתלהבת?" שאלתי בבלבול. "זה בהווה, את בטוחה שהיא עדיין מתלהבת?"
"אני לא עומדת לגלות לך סודות על הבת שלי". היא הודיעה כמובן מאליו. חן שישבה בכיסא לידי קמה ממנו. היא סימנה לי באצבעה על מכונת הקפה וכבר הבנתי שהיא הולכת לשם. קשה לשרוד את הלילה הזה בלי קצת קפאין.
"בכל מקרה, אני מבקשת שתתרחק ממנה". אימה של ליטל ביקשה.
"להתרחק? למה?"
"אני מניחה שאתה יודע על האיסור שלנו שתיפגשו".
"אני עדיין מחכה לתשובה". שילבתי את ידיי. אימא של ליטל גיחכה.
"תשים את עצמך במקומי. לא היית חושש אם הבת היחידה שלך הייתה יוצאת עם חייל משוחרר? ועוד חייל שתסלח לי, לא בדיוק מתאים לה מבחינת התנהגות".
שתקתי. לא היה לי כל כך מה להגיד. יכול להיות שהיא צודקת. אבל עדיין זו לא סיבה לקחת מליטל את האהבה שלה, לקחת מליטל אותי. ולהפך, לקחת ממני את ליטל. מה אני אשם? אני בסך הכל אוהב אותה, ורוצה להמשיך לאהוב.
"לפי השתיקה אני מבינה ש..."
"אני לא מסכים". אמרתי בקשיחות. היא הרימה גבה.
"אני ביקשתי יפה, מסתבר שזה לא עוזר".
"מסתבר". הנהנתי.
"אתה רוצה שאני ארחיק בניכם בכוח, אני לא מבינה". היא לא ידעה מה להגיד. נשכתי את שפתיי.
"אולי תתני לבת שלך להחליט?"
"להחליט מה?" מלמלה.
"אם היא תרצה להתרחק ממני אני אקבל את זה. אבל אם לא..."
"רגע, רגע". היא קטעה אותי. "אנ... סליחה שנייה, יש לי טלפון". היא שלפה מכיס חלוק האחות את הפלאפון שצלצל.
"הלו?" היא ענתה לשיחה.
"כן?"
"אז... אז אני אגיע עוד חצי שעה".
"מצוין. טוב, ביי".
"מצטערת", אימא של ליטל ניתקה את השיחה. "בעלי בדיוק חוזר מחו"ל, אני חייבת להגיע לשדה התעופה. אני אשקול את מה שאמרת ואתה כבר תבין מה יקרה לפי ליטל".
"תודה". לחצתי את ידה בחיוך.
"ואגב", היא הרימה אצבע. "אל תרטיב את המקום ואת הדבק שלושה ארבעה ימים ואם תראה שמתחיל להיות זיהום, תפנה אלינו".
"ברור, ברור".
"להתראות".
---
"היי". לחשתי כשפתחתי את דלת הבית.
"איפה אתה?" השותף שלי נבהל. "כבר חשבתי קרה משהו".
"אתה רואה את זה?" הצבעתי על המצח שלי. "זה מה שקרה".
"מה זה, אלוהים ישמורני?" הוא קם מהספה. הוא פסע במהירות והביט בהדבקה על המצח שלי.
"תגיד, אתה תינוק בן שנתיים שפותח את הראש?" הוא סטר לחזי.
"דווקא סיפור מעניין". צחקתי והעפתי את המפתחות על השיש.
"נו, ספר".
"זוכר את זאת שסיננה אותי וכל זה? בקיצור, היא הגיעה לבר עם איזה אחד בן זונה והייתה איתו מול הפנים שלי".
"איזה כלבה". חייך לעצמו.
"שתוק, צעיר!" קראתי בכעס. "אז מה שקרה אני קצת ריגלתי אחריהם, הם עלו עליי ואני וההוא התחלנו ללכת מכות, אבל מכות מכות לא תגיד סתם".
"פעם בן שנתיים, פעם בן שש עשרה... מה נהיה?"
"מתוק שלי, הוא התחיל", סיננתי בניצחון. "ואני לא ממציא, הוא באמת התחיל".
"אתה בטוח? לפי ההיכרות שלי איתך..."
"למה כמה זמן אתה מכיר אותי? חצי שנה?" נופפתי בידי.
"משהו כזה". אמר בהסכמה. "עדיין, גם אם הוא התחיל, אתה גבר בן 22 אחי, תתאפק".
"22 עוד חודש". תיקנתי אותו. הוא גלגל את עיניו.
"יצאת לא בסדר". הוא קבע לבסוף. "אני חושב לזאתי ירד ממך קצת".
"בטח ירד, יצאתי טמבל עם הקטע שעקבתי אחריהם". מלמלתי בחוסר אונים.
"באמת יצאת טמבל".
"ניב!" נקבתי בשמו. "תרגיע. אני הולך לישון". ניב, השותף שלי, הרים את ידיו בגובה הכתפיים ונשען אחורה על הספה.
------------
ניב.... קוראים לו ניב.... מי זה ניב....
מבטיחה היום עוד פרק, פיצוי <3 אוהבת הכי בעולם!
YOU ARE READING
Was it a mistake?
Romanceהיא- בחורה קלילה וחמודה, מצחיקה ויפה, תלמידה מצטיינת בתיכון, בת 18, מנהריה. הוא- בחור צ'ארמר וכובש, שטותניק ורגיש, עומד להשתחרר מהצבא, בקרוב בן 22, מאשדוד, מתגורר בתל אביב. האינטרנט- מה שמפגיש בניהם ומצמיח אהבה טהורה חסרת מעצורים. השאלה היחידה היא...
