Was it a mistake?

פרק 57: חצי קובייה

-נ.מ יובל-

"מה אמרת שעוד חסר לך?!" חן צרחה מהקצה השני של החנות.

"תחתונים!" צרחתי בחזרה מתא המדידה.

"תהיה לי בריא... כמה עולה הטיול הזה..." היא הגיעה כששלוש חבילות של תחתוני גברים בידה.

"כאילו את משלמת", נחרתי בבוז. "תביאי".

"אתה מודע לזה שאי אפשר למדוד תחתונים, כן?"

"זה רק אצל בנות במידה ויש מחזור אז שמישהי לא תצבע את התחתונים".

"ממש לא, מתוק שלי". היא ביטלה את דבריי.

"תביאי כבר". חטפתי מידיה חבילה אחת. "לכי תביאי גם... מכנסי ספורט".

"מי ישמע אתה בן אדם ספורטיבי". חן גיחכה.

"שלוש שנים היינו ביחד, את באמת לא מכירה את הקוביות בבטן?"

"עאלק קוביות..." היא מלמלה בחיוך. "מקסימום חצי קובייה".

"על הדרך תביאי גם גרביים". הוריתי לה. "וכובע גרב כזה שיחמם ו... צריך גם גופיות וחולצות קצרות, ואולי גם ארוכות למקרה ש..."

"תגיד, בארצות הברית אין בגדים?" רטנה בעייפות.

"שאני אבזבז דולרים על בגדים? הצחקת אותי".

"אז מה אתה הולך לקנות שם אם לא בגדים?"

"אני אקנה בגדים", מחיתי בלית ברירה. "אבל לא בכמויות מטורפות".

"לפעמים אני לא מבינה את הראש שלך...", צחקקה. היא התרחקה מעט מהתא. "לבן אדם יש עוד שבוע לטיול של שנה בסוף העולם שמאלה והוא לא מתכנן להשקיע כסף על בגדים".

"אני באמת לא מבין מה הבעיה".

"זאת הבעיה". היא הכריזה. "הבעיה שאתה לא מבין, דביל".

"דביל, איזה מילה ישנה". מלמלתי וסגרתי אחריי את הווילון של תא המדידה.

"לך תמדוד בגדים יא כוסית עם חצי קובייה".

---

-נ.מ ליטל-

"לא נראה לי, זה לא פייר". עניתי. אור נאנח ונשכב על המיטה.

"נו, מה אכפת לך?"

"ממתי נהיית כזה אגואיסט?" הרמתי גבה. "אני לא מכירה אותך ככה".

"מה אגואיסט, אני רק רוצה לדעת מה זאת התוכנה הזאת שאת מתעסקת בה".

"ואני רק רוצה לא להגיד לך". השבתי בחצי חיוך. התקרבתי אליו והנחתי יד על פניו החלקות.

"אסור לנו לספר", הסברתי בטון מתנצל. "מה אתה צר..."

"את חושבת שאני אגלה למישהו?!" נהם.

"תירגע, מה יש לך?"

"אני באמת לא מבין מה הקטע שלך לא לספר!" הוא התרומם מהמיטה באגרסיביות. "כאילו מה אתם עושים שם, סודות ממשלה?!"