Was it a mistake?

פרק 64: שלוש או ארבע

-נ.מ אור-

"הכל נהרס!" נכנסתי בסערה למשרד. העפתי את תיק בית הספר שלי על הרצפה.

"מה יש לך?" ניב צחק.

"התוכנית שלנו נהרסה לגמרי, ליטל לא תגלה כלום, עוד שנייה עולים עלינו ויש עוד יומיים עד לסוף המשימה".

"תירג..."

"אולי נרד מזה וזהו?" שאלתי בייאוש.

"החלקת על השכל, תגיד לי?" ניב קם מכיסאו. "להפסיק את המשימה, באמת, אור?"

"זה רק עושה נזק". הסברתי.

"תקשיב לי טוב, אנחנו לא עוצרים עד שנגלה את כל הפרטים על התוכנה".

"תוך יומיים?!" צרחתי. משכתי את שיערי אחורה.

"מה אתה מציע לעשות?" החזיר באותה הנימה.

"לא יודע..." הסתובבתי בחדר בחוסר אונים. "אולי... אולי נספר לליטל הכל וזהו?"

"סליחה?" ניב נחר. "אתה רציני?"

"אם נספר לה הכל אולי יתברר בכלל שזה טעות, שזה לא באמת נכון וש..."

"אני לא מסוגל לשמוע את זה!" הוא קרא. הוא העיף את הכיסא שעליו ישב על הרצפה.

"תקשיב לי טוב, אם אתה משתפן לי עכשיו אני אדאג להעיף אותך לחור שממנו באת".

"החור שממנו באתי כבר לא ירצה אותי בחזרה". מלמלתי והנדתי בראשי.

"יופי. אז כדאי לך להתאפס על עצמך".

---

-נ.מ יובל-

"היית מאמינה?" לחשתי.

"ניב, ניב?" חן פערה את עיניה. היא קיפלה חולצה נוספת והניחה בתוך המזוודה הענקית.

"ניב, ניב, כיוון אליי אקדח ממרחק של מטר". גיחכתי בעצבנות. הייתי בעצמי עוד מופתע מהאירועים של אתמול. כואב לי על ליטל שהיא חלק מזה, שהיא צריכה להיות עדה לדברים כאלה בגיל 18. אני מדבר עליה כאילו היא בת 10. אבל עדיין, היא עוד קטנה. יש לה עוד חיים לחיות.

"טוב, סיימת עם אלה?" הצבעתי על ערימת חולצות. חן הנהנה.

"מתרגש?" הסתקרנה.

"תאמיני לי... מעדיף ל... ל... לשכוח מזה עד לרגע של הטיסה". השבתי בחצי חיוך. הייתי מתוח. אני טס בעוד שלושה ימים. אלה שלושת הימים האחרונים שלי בארץ עד לעוד שנה. תכננתי לבקר את ליטל לפני שאני נעלם לה מהחיים לשנה. אני מקווה שהיא תעלם לי מהראש בשנה הזאת, שאני אצליח סוף סוף להתאהב במישהי אחרת ולהתחיל מערכת יחסים חדשה. מערכת יחסים עם ליטל כבר לא תקרה, בשום מצב. יש בנינו יותר מידי בעיות בשביל שנהיה זוג. ולא רק בנינו. הקשר שלנו מזיק להרבה אנשים, בעיקר לי ולה. אני מעדיף להתאהב במישהי אחרת. ואני יודע כבר מעכשיו שזה לא הולך להיות קל, ושהתאהבות כמו בליטל לא תקרה לי. אבל אני יכול לנסות, אני רוצה לנסות. למרות שחלק ענק בתוך הלב שלי אומר לי לא לרצות, להישאר עם ליטל ולחיות איתה את כל החיים עד שיימאס לי. ואני אומר שאם אחיה איתה את כל החיים, אף פעם לא יימאס לי.

אני פשוט אוהב אותה.

"באיזה שעה הטיסה?" חן שאלה. כיווצתי את גבותיי.

"מאוחר, שלוש או ארבע".

"מה המספר טיסה?" היא פתחה את הגוגל בפלאפון שלה.

"7791". עניתי.

"את זה אתה זוכר אבל שעה לא?" היא צחקקה.

"מה קרה לך, זה הרבה יותר חשוב מאיזו שעה מטומטמת". התחמקתי בדרך שנראית מובן מאליו.

"הנה, שתיים עשרה וחצי בלילה". אמרה כשהביטה במסך הפלאפון שלה. "שלוש או ארבע, אה?"

"חן, מספיק, טוב?" התגוננתי. "יואו, חופרת..."

"אומיגאד!" היא צעקה. עיניה הורמו אליי. "נחש מי עוד עולה על הטיסה הזאת".

"ביבי, החיים הזה..."

"מיכאל יהושע, אבא של ליטל".

"קטלני". כחכחתי בגרוני. משכתי מקצה המיטה מכנסיים שלי והתחלתי לקפל אותם. סתם ברחתי לקיפול מכנסיים, וזה ממש לא היה קטלני בעיניי. אני בדיוק מנסה לשכוח ממנה.

"טוב, תצנן קצת את ההתלהבות שלא..."

"התלהבות? אני אמור להתלהב מהדבר הזה?"

"למה לא?" חן משכה בכתפיה. "אתם תכירו ככה, מה, לא טוב?"

"שתעוף לי מהחיים הליטל הזאת, זה מה שיהיה טוב". סיננתי בשקט.

"למה שתעוף? אתם יכולים להיות זוג מדהים".

"ממתי את כל כך מתה עליה?" העברתי נושא. חן נאנחה.

"אני לא מתה עליה, אבל היא עושה אותך מאושר ואתה אוהב אותה".

"אויש, נו", התרגזתי. "מה זה קשור?"

"מה מה זה קשור? בטח שזה קשור. אתה סתם בורח ממנה ואחר כך מתפלא למה לא קורה כלום בניכם".

"אל תשחקי לי אותה עכשיו איזה יועצת זוגית, תודה". מחיתי בחוסר סבלנות.

"טוב..." היא גלגלה את עיניה. "לא צריך".

"אל תכעסי עכשיו, נו". נשכתי את שפתיי.

"אני לא כועסת, אני רק רוצה שתהיו ביחד כבר".

"גם אם אני רוצה, אין מצב". מלמלתי.

"מה הבעיה?" התבלבלה.

"אני טס לשנה עוד שלושה ימים. איפה מתאים פה ליטל?"

"אם היא באמת אוהבת אותך, היא תחכה לך".

"ממש". פרצתי בצחוק מתגלגל.

"לא, מה מצחיק?" היא קיפלה בכעס זוג מכנסי ספורט נוספים. "אני מנסה לעזור לך ואתה צוחק, יאללה".

"מה את עכשיו..." גיחכתי בעייפות.

"עזוב, לא משנה", היא קטעה אותי. "באמת שאתה מנגן לי על העצבים אבל ממש".

"אני מנגן על גיטרה". סימנתי עם ידיי נגינה על גיטרה, אצבעותיי כאילו מזיזות את המיתרים. היא הנידה בראשה וקיפלה גם בוקסר שלי.

"מה זה, מקפלת לי תחתונים?" הרמתי גבה. היא חייכה.

"שובבה".

---------

הפרק האחרון למרתון יעלה יותר מאוחר. מקווה שאהבתן <3