-נ.מ שגיא-
"תודה, נתראה". בישרתי לו. הוא הנהן ויצא ממתחם חדר הכושר. הוצאתי את המחשב הנייד שלי מן התיק. פתחתי אותו והקלדתי במיומנות שם של אתר.
"נו, איפה זה?" מלמלתי לעצמי ואז מצאתי את ההגדרות. לחצתי על 'השבת'.
---
-נ.מ ליטל-
"היי". אור ניגש אליי בחיוך. החזרתי לו חיוך מתוק.
"מה קורה?" התעניין.
"אחלה". החזרתי ביובש.
"מה יש?"
"אתה קצת מפריע לי". הרמתי את גבותיי.
"מה את כבר עושה?"
"חכה שנייה". לחשתי ופתחתי את הפלאפון.
ליטל: תציל אותי מהאור הזה!
"כן, מה שאלת?"
"שאלתי מה את עושה". הוא גיחך בשקט.
"זה לא ברור לך?" הרמתי את ספר המתמטיקה שלי.
"שיעורים? לא עשית?"
"מן הסתם". גלגלתי עיניים.
יובל: שלא ייקח לי אותך!
ליטל: אל תדאג, אני שלך ואתה שלי
"אז בואי, אני אעזור לך". הוא רכן אל הספר באיטיות.
"אין צורך". הדפתי את חזהו. "כאילו, תודה אבל אני אסתדר".
"את בטוחה? זה נראה הרבה". התעקש ברכות.
"מאיפה אתה בכלל אמור לדעת את החומר?"
"השלמתי הכל". השיב, מרוצה מעצמו.
"הכל, הכל?"
יובל: אני ממש לא שלך, אתמול שכבתי עם מישהי באיזה מועדון
ליטל: עוד הייתי מאמינה לך
"כן, לקחתי מורים פרטיים להכל". אור הצהיר.
"טוב, אני אסתדר, ביי". סיננתי ושקעתי בפלאפון.
יובל: תאמיני כי זאת האמת
ליטל: אתה לא תצליח לעבוד עליי
יובל: אבל אני לא עובד עלייך
ליטל: נו תפסיק
יובל: אני צוחק מעצמי
ליטל: כי אתה איש מפגר
יובל: אני לא איש אני אישה. חשבתי הרבה זמן על לגלות לך...
ליטל: אתה בקטע של בדיחות אני מבינה
יובל: אני בקטע של בנים. חשבתי הרבה זמן על לספר לך...
ליטל: זה כבר לא מצחיק
יובל: אז את מודה שזה היה מצחיק מקודם
"עם מי את מתכתבת שם?" אור שעדיין נשאר לידי שאל פתאום.
"מה אתה עושה פה, עוד לא הלכת?" צחקקתי והבטתי בו.
"אני יכול להסתכל עלייך שעות". אמר במבוכה.
"אתה מנסה להתחיל איתי?"
"לא יודע". הוא היתמם.
"יש לי חבר". מלמלתי בחצי חיוך. הוא הנהן בהבנה.
"ברור, לא התכוונתי להציק או משהו".
ליטל: הוא התחיל איתי!
יובל: מי, הזין ההוא?
ליטל: יובל! הוא לא זין
יובל: זרמת איתו יא זונה?
ליטל: אל תקרא לי זונה חוצפן
יובל: מצידי תקראי לי גם זונה
יובל: בעצם אין לך אומץ
ליטל: סתום
יובל: הופה, סתום... כבר עלית שלב. בסוף תהיי ערסית כמוני ונהיה זוג ערסים בכיף שלנו
ליטל: אז אתה מודה שאתה ערס!
---
-נ.מ חן-
"מה עשית?!" צעקתי בקול גבוה.
"תהיי בשקט, אישה", שגיא השתיק אותי. "אני רק... חסמתי את האתר של המשרד".
"של הדר, כאילו אימא שלך?"
"פיטרו אותה משם". ענה וכיווצתי את גבותיי.
"תשחררי את הגבות, את נראית כמו תקע מהפרסומת של החברת חשמל..."
"באמת?" נבהלתי. שלחתי יד אל אמצע הגבות שלי. "אני באמת צריכה לעשות. יש לי גם שפם?" שגיא הוריד מבט אל מעל שפתיי.
"סמאלה מה זה?" הוא הזדעזע. "איך יתחילו איתך ככה?"
"שתוק, גם לך יש".
"אני בן, את בת". מחה בליווי צחקוק. "את משוגעת, חד גבה ושפם".
"די!" הרבצתי לו.
"את צריכה מסור בשביל להוציא את זה". הוסיף והתפקע מצחוק.
"תהיה בשקט כבר!" הפצרתי בו.
"פטיש, מקדחה, כל כלי העבודה".
"טוב, אני הולכת ממך". קמתי מהספה בייאוש.
"רגע, חן". הוא עצר אותי. "אני צריך שתבטיחי לי שאת לא מספרת לאימא שלי שחסמתי את האתר".
"למה חסמת בכלל, בכוונה להסתבך?!"
"אני אדרוש שיחזירו אותה ובתמורה אני אוריד את החסימה".
"אתה באמת חושב שזה יעבוד?" גיחכתי בבוז.
"מה חדי גבה מבינים?" זרק בעוקצנות. רקעתי ברגלי בכעס והנחתי יד על הגבות שלי.
"אח חרא".
"אח נדיר".
"חרא".
-------------
תודה תודה תודה על 33K!!!!!!!!!!!
YOU ARE READING
Was it a mistake?
Romanceהיא- בחורה קלילה וחמודה, מצחיקה ויפה, תלמידה מצטיינת בתיכון, בת 18, מנהריה. הוא- בחור צ'ארמר וכובש, שטותניק ורגיש, עומד להשתחרר מהצבא, בקרוב בן 22, מאשדוד, מתגורר בתל אביב. האינטרנט- מה שמפגיש בניהם ומצמיח אהבה טהורה חסרת מעצורים. השאלה היחידה היא...
