-נ.מ ליטל-
"סליחה?" כחכחתי בגרוני. הברמן הסתובב אליי באיטיות. זה היה יובל.
"ליטל..." הוא קרא בקול גבוה. "מה קורה?"
"תן לי ערק ואני עפה מפה".
"את לא רוצה לשמוע את המומלצים שלנו?"
"אין לי כוח לשטויות שלך". סיננתי בכעס. הוא משך בכתפיו.
"חבל..." מלמל כשמזג את הכוס.
"כן, חבל". נחרתי בבוז.
"אני הולכת לשולחן שתיים". חן שעמדה שם הודיעה. היא נשקה ליובל בלחי והלכה. אני מוכרחה להודות שזה הציק לי.
"אני מבינה שהתאוששת". אמרתי בשקט.
"למה שאני לא אתאושש? קרה לי משהו?" החזיר בשאלה. כאילו בשביל להתגרות בי.
"צודק".
"אז איך המסיבה בינתיים?" התעניין.
"ממש כיף". עניתי בחיוך. הוא הנהן והגיש לי את כוס הערק.
"אני שמח. את עפה מפה או מה?"
"אתה איש מגעיל". לחשתי בסלידה.
"פשוט אמרת שאחרי שאני אתן לך את עפה", הסביר כמובן מאליו. "אה ואגב, שלושים וחמש".
"מה שלושים וח..."
"שקל. את רוצה להמיר את זה לדולר?"
"א..."
"ליורו?" יובל שאל שוב. נשפתי אוויר מפי בעייפות ושלפתי שטר של חמישים.
"אל תשכח להחזיר את העודף". הגשתי לו אותו.
"הצחקת אותי, ליטל. שאני אשכח?"
"קדימה, אני רוצה כבר לחזור לרקוד. אתה יודע... כיף".
"ידידים חדשים". הוא המשיך אותי.
"ידידים?" שיחקתי את עצמי מבולבלת. "מי, אור? אנחנו לא ידידים".
"אז מה אתם? סבא ונכדה?"
"אנחנו חברים". הצהרתי. כמובן שזה היה שקר. הרצון לגרום לו לקנא געש בי.
"חברים?" הוא זייף חיוך. "ממש מקסים, כל הכבוד".
"תודה". חייכתי גם אני.
"העודף שלך". הזכיר והגיש לי אותו. "תיהני עם החבר". איחל והלך משם. חייכתי בניצחון לעצמי. כנראה שהצלחתי לגרום לו לקנא.
אספתי את העודף לכיסי. זוג ידיים הונחו על מותניי. הסתובבתי בבהלה.
"אור?" צעקתי כשהבחנתי בו. "עשית לי התקף לב".
"אני מתגעגע", הכריז ונשק ללחיי. "את באה?"
"אני צריכה ממך טובה קטנטנה". לחשתי לאוזנו. "יש מצב נשחק אותה זוג ליד זה שדיברתי איתו הרגע?"
"הברמן הזה?" שאל. הנהנתי.
"בכיף, אם זה אומר להתנשק איתך לא אכפת לי".
"לא בטוח שלהתנשק..." הרגעתי אותו. "גם מה אתה בכלל..."
"מהרגע הראשון שראיתי אותך היית נראית לי חמודה". מלמל ויישר אליי מבט.
"אני אוהב אותך, ליטל".
"א... אוהב אותי?" גמגמתי במבוכה. סומק שוב עלה על לחיי. לא ידעתי מה לעשות.
"אני מבין אם תרצי עוד קצת זמן", הוא ליטף את שיערי. "הרגשתי שזה הזמן המתאים להגיד לך".
"אין לי מושג מה..."
"זה בסדר. בואי נרקוד".
---
-נ.מ יובל-
"שמעת את זה?" לחשתי בצעקה.
"אז הוא אוהב אותה, ביג דיל".
"זה לא סתם ביג דיל! זה ביג ביג דיל!"
"יובל, תירגע!" חן סטרה ללחיי קלות. "היא לא אוהבת אותו!"
"מאיפה את יודעת?" העברתי יד בשיערי בלחץ.
"כי רואים!"
"טוב, בואי נצא מהמקום הזה קודם כל". זחלתי על הרצפה החוצה. התרוממתי וסידרתי את חולצתי.
"יובל, מאיפה באת?" ליטל שעמדה שם יחד עם אור הרימה את גבותיה.
"מה?" בלעתי את רוקי.
"למה היית על הרצפה?" היא נהמה.
"הייתי על הרצפה?" ניסיתי להתחמק.
"אתה הקשבת לנו?"
------------
הבטחות מקיימים! תגיבו!
אוהבת המוןןן
YOU ARE READING
Was it a mistake?
Romanceהיא- בחורה קלילה וחמודה, מצחיקה ויפה, תלמידה מצטיינת בתיכון, בת 18, מנהריה. הוא- בחור צ'ארמר וכובש, שטותניק ורגיש, עומד להשתחרר מהצבא, בקרוב בן 22, מאשדוד, מתגורר בתל אביב. האינטרנט- מה שמפגיש בניהם ומצמיח אהבה טהורה חסרת מעצורים. השאלה היחידה היא...
