-נ.מ ליטל-
"היי". עדי הגיעה מחויכת. היא אחזה בידו של שגיא. לא הייתי מרוכזת. לא היה אכפת לי אם הם חזרו, לא חזרו, השלימו, התחתנו או לא יודעת מה. זה נשמע קצת אנוכי אבל כל מה שעבר לי בראש היה יובל.
"חזרנו". עדי הודיעה בהתרגשות. בר שישבה לידי העיפה אליי מבט וחזרה להתעסק בתשחץ שלה. היא הטביעה את יגונה בתשחצים ותשבצים למיניהם ואני הטבעתי את יגוני במחשבות.
"לא מעניין אתכן? טוב". עדי סיננה. היא משכה בידו של שגיא והם פסעו יחד אל השולחן שלה בכיתה.
"זה לא יפה", מלמלתי. "אנחנו צריכות לפרגן לה".
"אז לכי תפרגני לה". בר החזירה ביובש.
"בר..."
"לא, ליטל, אני זו שאיבדה אתמול את האהבה שלה".
"זה שהוא עשה דברים נוראיים לא אומר שאיבדת אותו". אמרתי. היא סגרה את התשחץ.
"את היית רוצה שאני אמשיך להיות עם הבן אדם הזה?"
"לא, אבל..."
"אין אבל", מחתה בכעס. "נוח לכן שלבר יש חבר ואפשר לסמן וי, מה זה משנה מי זה בכלל? כי אני סתם מישהי שאף אחד לא רוצה אותה".
"איזה שטויות". נחרתי בבוז.
"יש לך משהו אחר להגיד?" היא הרימה גבה. שתקתי והשפלתי את ראשי.
"ככה חשבתי", זרקה וקמה מהכיסא. "כל מה שחשוב זה חיי האהבה של עדי וליטל, נכון?"
"בר, תפסיקי". ביקשתי בשקט.
"כי זה נכון", בר גיחכה. "זה..."
"תגידו, מה הבעיות שלכן?" שגיא הגיח פתאום משום מקום. "לא אכפת לכן מחברה שלכן או מה?"
"מה אתה רוצה עכשיו?" בר שילבה את ידיה בחוסר סבלנות.
"את תרגיעי את הטון שלך וא..."
"מי אתה שתגיד לי להרגיע את הטון שלי?"
"די שניכם". לחשתי. פרצופו של שגיא האדים. הוא נעמד מול בר.
"לא מספיק הפרדת בנינו עכשיו את גם מעצבנת את שנינו", הוא הצהיר. "את פשוט חתיכת..."
"איזה מפחיד אתה, וואו". היא נופפה בידיה בזלזול.
"מה יש, את כועסת שלא התאהבתי בך והתאהבתי בה?"
"בעדי?", היא צחקה. "מה אכפת לי, יש לי חבר פי אלף יותר שווה ממך".
"חבר דמיוני אולי". שגיא הניד בראשו.
"יש לי באמת חבר, קוראים לו ניב".
"שם יפה, המצאת הרגע?" הוא הרים את גבותיו. בר נאנחה בכבדות.
"אתה מוזמן ללכת ולשאול אותו, הוא חבר של יובל". הציעה.
"תסתמו כבר שניכם", הנחתי יד על כתפו של שגיא. "יש לה באמת חבר, הוא מדהים ואני ועדי מתות עליו. עכשיו אתה מוכן לעוף מפה?"
"אין מצב שיש לבחורה הדוחה הזאת חבר". שגיא ביטל את דברינו.
"זה בדיוק מה שאני שואלת את עצמי עליך, איך יכול להיות שאתה, שאתה כל כך מכוער וטיפש, איך יש לך חברה?" היא עקצה אותו בחזרה.
"לי לפחות יש חברה שווה, בטח את חבר שלך הכרחת שיהיה חבר שלך".
"להכריח? אני לא כמוך".
"תאכלי את הלב, עדי רצתה בעצמה לחזור אליי".
"אולי די?!" נהמתי בעצבנות.
---
-נ.מ ניב-
"אולי די?!" ליטל נהמה בעצבנות.
"עדי רצתה לחזור אליך כי היא הייתה צריכה מישהו יותר מטומטם לידה, שיראה לה שהיא קצת יותר חכמה ממנו".
"את לא תדברי על עדי ככה!" שגיא הניף מול בר אצבע מזהירה. העצבים כבר מזמן השתלטו עליי. אני רק רוצה למצוא את שגיא האפס הזה ולפרק אותו. אם הוא מסוגל להתנהג ככה לבר, אני מסוגל לדפוק לו מכות רצח שאולי יכניסו לו קצת שכל.
למען האמת, אני לא בדיוק יודע אם בר מתכננת להיפרד ממני או שהיא רוצה שנשאיר את היחסים שלנו כרגיל. אני מפחד שהיא תרצה להיפרד, היא החצי שתמיד חיפשתי שישלים אותי. אני באמת באמת אוהב אותה.
"מה הדרמה?" אור הגיע לזירת האירוע. הוא נעמד ליד ליטל ומשך אותה לנשיקה על השפתיים. כמובן שהוא חייב לא למשוך תשומת לב מעוררת חשד. אף אחד לא יודע על אור ועליי חוץ מבר, חן ויובל. וליטל, כמובן.
ליטל, שלא בדיוק רצתה לנשק את אור, נישקה אותו בלית ברירה. ראיתי דרך המסך שהיא סובלת. היא סבלה להיות כל רגע במחיצתו. ועוד יותר כשהוא דבוק אליה. לא מפסיק לחבק אותה, לנשק, ללטף, לגעת, ולהיות איתה. אבל אם זה מה שיעזור לנו להשיג מידע על התוכנה של ליטל, אנחנו נעשה את זה.
"אני יכול אותך רגע?" אור לחש באוזנה של ליטל. היא הצטמררה והנהנה. הוא משך אותה למחוץ לכיתה.
"יש לך מידע חדש בשבילי?" התעניין. הוא הצמיד אותה לקיר בעדינות ונצמד אליה, שייראה טבעי.
"אני לא מתכוונת לתת לך מידע, בפעם האלף". היא השיבה.
"למה לא? אני לא מתנהג אלייך יפה?" אור עשה את עצמו נעלב.
"תתרחק ממני".
"תביאי את המידע".
"אסור לי, מה אתה לא מבין?" ליטל כמעט צעקה.
"אוקי", צחקק. "אני הולך להישאר צמוד אלייך כל החיים כנראה".
"אתה רוצה מידע?" קולה נשבר. הוא צבט את ידה.
"תתחזקי, את נראית סובלת". הוא פקד עליה. היא התיישרה והדביקה חיוך על הפרצוף.
"מה אמרת על מידע?" אור שאל בלחש. ליטל השפילה את ראשה.
"אני לא אתן לך". קבעה וברחה ממנו.
----------
תגובות חשובות לי, תגיבו:))
YOU ARE READING
Was it a mistake?
Roman d'amourהיא- בחורה קלילה וחמודה, מצחיקה ויפה, תלמידה מצטיינת בתיכון, בת 18, מנהריה. הוא- בחור צ'ארמר וכובש, שטותניק ורגיש, עומד להשתחרר מהצבא, בקרוב בן 22, מאשדוד, מתגורר בתל אביב. האינטרנט- מה שמפגיש בניהם ומצמיח אהבה טהורה חסרת מעצורים. השאלה היחידה היא...
