-נ.מ חן-
"פעם אחרונה שאני עונה לטלפונים שלך כשאת מתקלחת". שגיא קבע בנוקשות.
"כאילו מה כבר עשית", ניגבתי את שיערי במגבת. "ענית לכמה טלפונים מסכנים. מה לעשות שאני אישה עסוקה?"
"עסוקה, עסוקה, אפילו האקס התקשר".
"מי?" המגבת הקטנה נפלה מידי.
"האקס. יובל, כן?"
"כ.. כן". מלמלתי בתימהון. "מה הוא רצה?"
"הוא פשוט שאל איפה את ואמר לי להגיד לך שהוא התקשר". אמר בפשטות וכיבה את הסיגריה במאפרה.
"אתה צוחק?"
"לא". הוא גיחך. "קדימה, תחזרי אליו".
"היה מת". נחרתי בבוז והמשכתי לייבש את שיערי עם המגבת.
"מה אכפת לך? תתקשרי". לחש והגיש לי סיגריה מהקופסה החדשה שלו.
"אין מצב, אין לך מושג איזה חוצפן הוא היה".
"איזה חוצפן הוא היה?" הוא הדליק לי את הסיגריה. שאפתי עשן ממנה אל תוך ריאותיי.
"מגעיל כזה ומתנשא".
"ועל מה רבתם בכלל?"
"הוא הכיר איזו מישהי". סיפרתי, מנופפת עם ידי בה הוחזקה הסיגריה.
"ו...?"
"ודיבר איתה במסיבה, ואז גם התכתב איתה באינטרנט". המשכתי את הסיפור. שגיא הרים גבה ואז פרץ בצחוק.
"בגלל זה רבתם?!" קרא בפתאומיות.
"מאיפה לך שהוא לא בוגד בי?!"
"עם מי, עם איזו ילדה מסכנה שהכיר בבר? מי זאת בכלל?" שאל והמהמתי בהסכמה.
"תבין", העשן יצא מפי. "אתה אולי קצת תמים..."
"אני ממש לא תמים, פשוט את מטומטמת, חנצ'וק".
"אני ממש לא חושבת". מחיתי בכעס.
"ברור, מי חושב שהוא מטומטם?" צחקק ושילב את רגליו על שולחן הזכוכית הנמוך שבמרפסת.
"שגיא!"
"תלכי אליו הביתה". דרש ברצינות.
"נו, עד אשדוד עכשיו בשביל הדפוק הזה?"
"לא אמרת שהבר שלו בתל אביב?" הוא התבלבל. הנדתי בראשי ושילבתי גם אני את רגליי.
"כן. אבל הוא גר באשדוד".
"מה..."
"למרות שהוא עבר לא מזמן לדירה חדשה בתל אביב, עם שותף". מלמלתי כשזה עלה לי לראש.
"אז הוא לא גר באשדוד". התבדח בחצי חיוך.
"לא, כאילו... הוא הולך לבקר הרבה פעמים ואז נשאר שם כמה ימים עד שהוא חוזר לתל אביב". הסברתי ודפקתי על הסיגריה הקצרה במאפרה.
"אז את נוסעת לתל אביב או מה?" שגיא התעקש וקם מכיסא העץ.
"נראה כבר".
---
-נ.מ ליטל-
"היי, אבא, הנה העיתון". הושטתי לו את העיתון.
"תודה, מותק". הוא נישק את לחיי, הניח את העיתון על השולחן והידק את העניבה בחולצה המכופתרת והחגיגית שלו.
"אתה הולך?" שאלתי.
"יש לי פגישה חשובה", הוא הנהן וליטף את ראשי. "אני אחזור בערב, אל תדאגי".
"טוב". לחשתי והוא חיבק אותי ויצא מהבית.
"מה, איפה אבא?" אימא שלי הגיעה אל הסלון.
"בדיוק יצא". הצבעתי לאחור.
"אויש, כמה שהוא עסוק..."
"כן". הידקתי את שפתיי אחת לשנייה. אמי התיישבה על הספה והדליקה את הטלוויזיה. נאנחתי ופניתי ללכת לחדרי.
---
יובל: היי מאוהבת
ליטל: היי...
יובל: שלוש נקודות זה סימן לא טוב. מה קרה?
ליטל: סתם. אבא שלי איש עסקים ומעצבן אותי לראות אותו רק פעם ביום
יובל: גם אני בקושי רואה את ההורים שלי
ליטל: כן, אבל אתה חייל
יובל: בקרוב גם את תהיי חיילת ואז לא תראי אותו בכלל. במיוחד בשלבים הראשונים, כשיש טירונות וחוזרים הביתה אחרי שבועיים
ליטל: תודה על העידוד
יובל: תתנחמי בעובדה שיש לך אותי
ליטל: ממש מנחם
יובל: היי, מה יש מאוהבת? כבר לא מאוהבת?
ליטל: אף פעם לא הייתי
יובל: אם כך אז נצטרך לשנות את השם
ליטל: תשנה למה שבא לך, זה לא מעניין אותי
יובל: ליטלטול... למה את עצובה?
ליטל: כבר אמרתי לך
יובל: מה, זה בגלל אבא שלך?
ליטל: עזוב, אין לי חשק לדבר. נדבר מחר כבר?
יובל: לא. אני דורש לדעת מה קרה.
חצי חיוך נפרס על שפתיי. איזה חמוד.
ליטל: אתה יודע שאני פשוט יכולה להתנתק
יובל: את בחיים לא תתנתקי לי בפנים
ליטל: עף על עצמך יותר מידי
יובל: זה מסביר למה התחפושת הראשונה שלי הייתה פיטר פן?
ליטל: באמת? היה פיטר פן בתקופה שלך?
יובל: סליחה, למה אני בן 113?
ליטל: מה?
יובל: המחזה הראשון של פיטר פן עלה ב-1904
ליטל: תנדור שלא בדקת בגוגל
יובל: הופה, תנדור.........
ליטל: הכל בגללך
ליטל: גם חברות שלי אמרו לי את זה
יובל: העיקר שבזכותי השתפר לך המצב רוח
ליטל: מאיפה לך?
יובל: אני יודע
יובל: אני מכיר אותך
YOU ARE READING
Was it a mistake?
Romanceהיא- בחורה קלילה וחמודה, מצחיקה ויפה, תלמידה מצטיינת בתיכון, בת 18, מנהריה. הוא- בחור צ'ארמר וכובש, שטותניק ורגיש, עומד להשתחרר מהצבא, בקרוב בן 22, מאשדוד, מתגורר בתל אביב. האינטרנט- מה שמפגיש בניהם ומצמיח אהבה טהורה חסרת מעצורים. השאלה היחידה היא...
