Was it a mistake?

פרק 47: כמו... ג'לי

-נ.מ יובל-

"תודה". חייכתי כשהיא הסירה לי את הדבק.

"תהיה לך צלקת". אימא של ליטל הודיעה. היא הניחה את הדבק על נייר עבה וזרקה אותו לפח.

"צלקת?" גיחכתי. "צלקת זה סקסי בעינייך?"

"מאוד". היא צחקקה. לא הבנתי אם הייתה צינית או לא.

"באמת?"

"לליטל שלי יש צלקת, בברך".

"ממה?" הסתקרנתי. היא ניסתה להיזכר.

"היא נפלה באיזה אימון. היא משחקת טניס ו..."

"כן", קטעתי אותה. "אני יודע".

"שכחתי שהייתם יחד". מלמלה ובחנה לי את המצח. "מה שלומכם באמת?"

"שלומנו גרוע". הנדתי בראשי לעצמי.

"גרוע זה קיצוני, אתה בטוח?"

"בטוח", אישרתי. "חשבתי על לשלוח לה הודעה..."

"הודעה זה מצוין".

"אבל מחקתי אותה". המשכתי את דבריי. היא הרימה גבה.

"למה?" אמה של ליטל התבלבלה.

"נו, יש צלקת?" העברתי נושא. המידע על ניב נשאר אצלי ורק אצלי. אני לא אעשה שום דבר שיפגע בליטל. גם אם זה אומר לאבד אותה.

"כן, הנה". היא העמידה מול פניי מראה.

"וואלה, אני חתיך". העברתי יד על זקני.

"לבת שלי יש טעם טוב". צחקה. היא הצביעה על הצלקת שבמצח שלי. "אתה רואה?" הנהנתי. לצלקת הייתה צורה של חתך קטן. היא דווקא הייתה מגניבה.

"קול". לחשתי וקמתי מכיסאי. "סיימנו פה?"

"יובל, למה מחקת את ההודעה?" שאלה פתאום. קולה היה רך.

"א..."

"אומנם יש לה חבר אבל אני בטוחה שהיא חושבת עליך, תמיד".

"סתם". משכתי בכתפיי. "לא הייתי שלם".

"אתה אוהב אותה?"

"מה זאת השאלה הזאת?" סיננתי במבוכה. היא עצמה את עיניה כאות בקשה שאענה על השאלה.

"כן". השבתי בחצי חיוך.

"תשלח לה את ההודעה". פקדה עליי.

"לא".

"תשלח".

"ל..."

"תשלח".

"לא!" התפרצתי בצעקה. "אני לא רוצה, את לא מבינה?!"

"תירגע", היא הניחה יד על כתפי. "זה משהו אחר, יש משהו".

"אין כלום". ביטלתי את דבריה בכעס.

"יש סיבה מיוחדת שבגללה אתה לא שולח את ההודעה". אמרה כאילו קראה אותי. "מה הסיבה, יובל?"

"אין שום סיבה". מחיתי בשקט.

---

"איך היה?" חן חיבקה אותי מהצד. "שוב בריא?"

"כן". מלמלתי ונזרקתי על הספה.

"רוצה פסטה? נשאר ממה שהכנתי". הציעה. הנהנתי והיא חייכה.

"רק אל תימרח על הספה כמו... ג'לי".

"בא לי". אמרתי ביובש. נשכבתי על הספה והרמתי יד אחת אחורה.

"מה יש לך?" צחקקה. "חזרת מבואס מהבדיקה, איזו רופאה עצבנה אותך?"

"אף אחת".

"אז למה אתה ככה?" חן נשקה ללחיי.

"סתם".

"לא סתם", היא סטרה לחזי. "מה יש, חיים שלי?"

"אני יכול לספר לך משהו ולא תספרי לאף אחד?" התרוממתי מהספה. התיישבתי מולה והבטתי בעיניה החומות.

"ברור". ענתה כמובן מאליו.

"גיליתי משהו שלא הייתי צריך לגלות", התחלתי לספר בלחש. "משהו על ניב, סודי כזה".

"סקרנת, מה גילית?"

"הוא עובד במוסד". אמרתי והיא פערה את עיניה. כאילו לא הייתה מופתעת.

"אוקי, תמשיך". היא הייתה חסרת סבלנות.

"נפל לו איזה פנקס והרמתי אותו, היה כתוב בו משהו על ליטל ועל איזושהי תוכנה שהיא פרצה".

"די..." חן מלמלה. "באמת?"

"החלק הכי מפחיד הוא שעוקבים אחריה, זוכרת את אור?"

"אור מהמוסד?" שאלה בהלם.

"הוא משחק אותה חבר שלה רק בשביל לסחוט ממנה מידע. ניב השביע אותי לא לגלות".

----------

האמת חייבת להגיד, כמות הדירוגים והתגובות קצת איכזבה אותי... עברה עליי תקופה לא קלה בכלל ועברו עליי הרבה דברים, ועכשיו אני מנסה לחזור לתדירות גבוהה ומשתדלת לחזור לקצב מהיר בהעלאת פרקים. אני מקווה שהכמויות יעלו כמו פעם. תודה לכל הקוראות שנשארות לקרוא את הסיפור אפילו שעולה פרק פעם בשבוע. אוהבת אתכן מאוד <3 אנסה לפצות ולהעלות הרבה פרקים.