-נ.מ ניב-
"עוד לא". דיווחתי במכשיר הקשר. "הם הולכים מכות".
"יובל ואור". הוספתי כשהבנתי במדויק שאלה הם.
"אל תדאג, בוס, אנחנו נוציא ממנה את המידע בזמן".
"כן. ליטל וחן מנסות להפריד אבל... זה לא ממש הולך".
"אור מדמם". אמרתי. הנחתי את מכשיר הקשר בצד. קימטתי את מצחי. במסך הבחנתי במישהי לא מוכרת, מישהי זרה. לחצתי פעמיים על התמונה שלה ונפתחו בפניי פרטים.
"בר דדון". לחשתי לעצמי. חצי חיוך עלה על פניי. היא יפה. התחלתי לקרוא עליה את הפרטים.
גם נשמעת מאוד נחמדה.
---
-נ.מ יובל-
"אתה הקשבת לנו?" ליטל פערה את עיניה בהלם.
"אני?"
"הקשבת לנו, יא אפס?!" אור התקדם אליי בכבדות. "אה?!" הוא הטיח אגרוף בפניי.
"אור!" ליטל צרחה.
"מי אתה בכלל יא בן זונה". החזרתי לו אגרוף באותו המקום. הוא תפס בי והחל להרביץ לי בפנים, אגרוף אחר אגרוף. הדפתי אותו מעליי והוא נפל על הרצפה. עליתי מעליו והתחלתי גם אני להכות אותו בפנים.
"אוהב אותה, אה?!" צרחתי עליו. "מכיר אותה חצי שנייה, כבר אוהב אותה?!"
"יובל, אור, תפסיקו". חן ניסתה גם להפריד.
"עופי מכאן!" ליטל דחפה אותה לאחור.
"סתמי את הפה, מכוערת". חן ירקה אליה. ליטל התעלמה וניסתה להוריד אותי מאור.
"חושב אתה יכול עליי!" צעקתי בחוזקה. אור חנק אותי מקדימה. הוא דחף את ראשי אל עבר הרצפה ועלה מעליי.
"חתיכת..." מלמלתי. הרגשתי את ידיה של ליטל על כתפיי.
"יובל, בבקשה תעצור את זה". היא אמרה בקול מתחנן.
"תבקשי מאור, הוא חבר שלך, לא?!" שאלתי בתקיפות. אור בעט בבטני.
"יובל!" חן בעטה באור מאחורה. "קום!"
"אור, בוא הנה". ליטל משכה את אור הצידה. נטף לו דם מהשפה ומהסנטר.
"מה זה, אתה מדמם!" היא קבעה בבהלה. קמתי גם אני. לי נטף דם מהחלק העליון של המצח.
"פתחת את הראש". חן הודיעה ביובש. "בוא לשירותים".
---
-נ.מ ליטל-
"מה קורה פה?" בר הגיחה פתאום.
"הפסדת את כל האקשן". אור חייך אליה.
"אתה תסתום!" הפצרתי בו כשאני מנגבת את הדם מסנטרו.
"הים האדום פה ממש", בר גיחכה. "מי הלך מכות?"
"מכירה את יובל?" אור שאל.
"יובל? יובל הברמן החמוד?"
"מה זה חמוד..." אור נחר בבוז. "הוא עקב אחריי ואחרי ליטל".
"עקב אחריכם? מה זאת אומ..."
"טוב, אור, בוא, צריך לשטוף לך את הפנים". סימנתי לו לקום. אם הוא יספר לבר, בר תבין מזה שמשהו לא טוב קרה ביני לבין יובל ואז הן יתחילו לחקור. ומה שבטוח, זה לא ייגמר טוב.
"נספר לך אחרי זה". אור הודיע בהתנצלות. בר הנהנה ויצאה מהשירותים.
"יש לך בעיה איתה?" הסתקרן.
"עם בר? לא".
"אז למה לא רצית שנספר לה?"
"אני לא רוצה שכל העולם יידע על זה". תירצתי. שטפתי את הדם היבש מפניו של אור. פניו היפות של אור.
"אוקי". הוא משך בכתפיו.
"תודה שאתה ככה מבין". לחשתי בחיוך אמיתי.
"תודה?" נהם בצחוק. "לא אומרים תודה לחבר מזויף, ליטל".
"נו, אני רצינית".
"נו, גם אני". הוא חיקה את קולי. "אין לך על מה להגיד לי תודה, ככה מתנהגים למישהו שאוהבים".
"ובקשר לזה..." מלמלתי באי נוחות. "אני צריכה קצת זמן לחשוב על זה".
"לחשוב על מה?"
"על מה ש... אתה יודע".
"אה". אור הבין. "זה בסדר, אני לא לוחץ".
"שוב תודה". הטיתי את ראשי הצידה מעט בהוקרה. אור הרים גבה בייאוש.
"אל תרגיזי אותי, את".
---
-נ.מ יובל-
"אני לא מאמין שככה היא הגיבה".
"מי, ליטל?" חן התעניינה. הנהנתי והתיישבתי על הכיסא בחדר ההמתנה.
"היא הייתה כל כך רגועה, אין דברים כאלה!" הכרזתי בקול גבוה.
"עזוב אותה. איך אתה מרגיש?"
"אחרי ההדבקה אני בטוח שכלום לא יזוז". עניתי באדישות. "חוץ מזה יש לי הרגשה שחלק מהמוח שלי נפל".
"זה למה אתה מתנהג כמו טיפש". היא עקצה בחצי חיוך.
"מה את..."
"מה מה?!" צרחה. "יש לך מושג כמה גרוע זה ללכת מכות עם מישהו קטן ממך בכמעט ארבע שנים ועוד בבר שלך?!"
"לא הייתי שלוט". צחקקתי לעצמי בשקט.
"שלוט?" היא עיקמה את פניה.
"עזבי, רק המפקד שלי יבין". מחיתי בשעשוע.
"בכל מקרה, את..."
"יובל?" קול נשי נשמע מאחוריי. הסתובבתי בעוד גבותיי מכווצות. אישה בפרצוף זעוף עמדה שם, בבגדי אחות. זו הייתה האחות שטיפלה בי.
"כן?" קמתי מהכיסא.
"אני מניחה שאתה מכיר את ליטל יהושע". קבעה.
"כן, למה?"
"במקרה היא הבת שלי".
----------
וואי וואי..... מה יקרה עכשיו?
פרק נוסף בדרך על העיכוב:)
YOU ARE READING
Was it a mistake?
Romanceהיא- בחורה קלילה וחמודה, מצחיקה ויפה, תלמידה מצטיינת בתיכון, בת 18, מנהריה. הוא- בחור צ'ארמר וכובש, שטותניק ורגיש, עומד להשתחרר מהצבא, בקרוב בן 22, מאשדוד, מתגורר בתל אביב. האינטרנט- מה שמפגיש בניהם ומצמיח אהבה טהורה חסרת מעצורים. השאלה היחידה היא...
