Was it a mistake?

פרק 59: מיטה ובלי בגדים

-נ.מ ליטל-

"תתרכזי!" נטשה צרחה. חבטתי בכדור בכל כוחי והוא פגע ברשת.

"מה זה?" היא העיפה את ידיה על ירכיה. "את לא מרוכזת היום".

"כן, סליחה, אני יודעת". ניגבתי זיעה ממצחי.

"כדור אחרון לפני שאת הולכת". הודיעה. היא חבטה כדור לעברי. זזתי מעט לאחור והנפתי בשתי ידיי את המחבט אחורה. חבטתי בכדור והוא עבר את את השטח הרצוי ויצא מחוץ למגרש.

"חזק מידי!" היא העיפה את המחבט שלה על המגרש.

"סליחה..."

"אני באמת לא מבינה מה עובר עלייך עכשיו". היא הנידה בראשה.

"אני..."

"לא עוזרות התנצלויות, אימון נגמר. להתראות".

"אל תכעסי". ביקשתי בחשש.

"לא כועסת, ליטל", נטשה נשפה אוויר מפיה. "זה קורה שעושים טעויות פשוט במצב שלך אני לא בטוחה שזה טוב".

"אני אשתפר, באמת". קבעתי בביטחון.

"אני מאוד מקווה, להתראות".

---

"את כאן?" בר שאלה כשנכנסתי למושב האחורי במכונית.

"לא, היא עדיין במגרש, צאי לחפש אותה". עדי הצביעה עם אגודלה לאחור.

"גם כן..." בר נאנחה.

"נו באמת, מה זאת השאלה הזאת?!" עדי צרחה.

"תתחילי לנסוע כבר", בר הפצירה בה. "אני צריכה שתשימי אותי בקניון גם, ניב מחכה לי שם".

"מה, קבעתם?" עדי שאלה בחולמניות. היה ידוע שהיא מקנאה בקשר שלהם. היא מקנאה שלבר יש חבר שהיא אוהבת והוא מפנק אותה, והיא כל היום תקועה בבית מול הטלוויזיה בלי אף אחד שיעשה לה את אותם דברים. על שגיא היא התגברה, אבל עכשיו היא מתה למישהו חדש. גם אני רוצה מישהו, אבל לא חדש. אני רוצה את יובל. ובמקום לדבר איתו, לנסוע אליו, לשלוח לו הודעה, אני תקועה עם אור והדרישות המפגרות שלו. אני מתחילה לשנוא אותו. נשבר לי ממנו. ואני יודעת שאין לי מה לעשות בקשר לזה. אני מעדיפה להיפגע בעצמי מאשר שיובל ייפגע. אני לא אתן ליובל להיפגע.

בזמן שבר ועדי שוחחו בניהן על ניב, פתחתי את הפלאפון שלי. נכנסתי לאתר, ופתחתי גם את השיחות שלי ושל יובל. השיחה האחרונה שלנו הייתה שהוא ניסה להשיג אותי כל הזמן והתעלמתי ממנו, ובסוף עניתי לו וקבענו שניפגש. וזהו, מאז לא דיברנו. עבר מעל חודש.

"ואת יודעת, מפנק לפעמים, משלם עליי לפעמים במסעדות ודברים כאלה..."

"די, איזה חמוד". עדי מלמלה.

"את לא מבינה, ברמות שאין דברים כאלה". בר המשיכה לספר בהתלהבות.

ליטל: יובל