-נ.מ ליטל-
"מה את עושה פה?" יובל שאל בקור.
"אתה מכיר, זוכר את שגיא. הגיעו התוצאות של הריאיון המפגר הזה אז עשיתי לו טובה ובאתי לקחת אותן כי המסכן תקוע במגמת מחשבים". חן הסבירה הכל בנשימה אחת. שגיא?
"איזה שגיא?" התערבתי. "שגיא גבאי מנהריה?"
"לא, אז מקריית גת". ענתה בציניות. הרמתי את גבותיי.
"מה אתם קשורים?" לחשתי.
"אני האחות החורגת והמאושרת שלו, סיימת?"
"דברי יפה". יובל תקף אותה. היא שילבה את ידיה.
"יפה, מגן על חברה שלך", מלמלה בחצי חיוך. "כל הכבוד, זוג מקסים".
"את צריכה משהו?" סינן.
"ממך לא".
"יופי, אז ביי".
"ביוש", היא עקפה את שנינו. "תיהנו יחד, מלאכים קטנים".
---
"היי אימא". נכנסתי למכונית במהירות. "אבא?" פערתי את עיניי. הוא ישב בחיוך במושב הנהג וחיבקתי אותו בחוזקה.
"איך... מ... מתי שחררו אותך מהעבודה?"
"היום בלילה אני טס לגרמניה". הודיע. "הצעתי שאני אאסוף אותך ואוכל גם להשלים איתך פערים".
"כמה דקות זה מה שישלים את הפערים?" גיחכתי בזלזול. הוא כיווץ את שפתיו כמתנצל.
"אני מצטער, מותק". אמר ונשק לראשי. הנהנתי בלית ברירה.
"בסדר, לא משנה, סע".
"דרך אגב, מי זה החייל הזה שליווה אותך עכשיו?" הסתקרן בחיוך מתלהב. גלגלתי את עיניי.
"סתם מישהו".
"מי?"
"מישהו", צחקקתי. "ש... שהכרתי".
"הכרת איפה? מה את מסתירה, ילדה?" הוא צבט אותי בלחי כמו ילדה קטנה.
"כלום". משכתי בכתפיי.
"אני לא אציק לך". נכנע באכזבה. "ועכשיו, את מוכנה לספר לי מה חדש?"
"יש איזה ילד חדש ש..."
"ילד חדש בכיתה?"
---
"בדקתי את זה, אני חושב שאת צודקת". שמעתי את אבי משוחח בפלאפון.
"לא, היא באוטו בינתיים, אמרתי לה שיש לי שיחה מהמשרד".
"היה איתה איזה חייל שם... ו... מה?"
"מה פתאום, השתגעת?"
"את לא מתקרבת ל..."
"עכשיו?" הוא העיף אליי מבט ושיחקתי עצמי מתעסקת בציפורניים. הקשבתי לכל מילה.
"את יודעת מה? אולי זה לא רעיון כזה גרוע".
"מעולה, אנחנו חמש דקות מגיעים". הוא ניתק את השיחה והכניס את הפלאפון לכיסו. הוא נכנס למושב הנהג וחגר את עצמו.
"מה, משהו חשוב?" התעניינתי בחשד.
"סתם, בנוגע לטיסה של היום". השיב, וכמובן ששיקר. "יאללה, בואי נזוז הביתה".
---
"היי". נכנסתי לבית. העפתי את התיק לצד הדלת.
"קחי את התיק לחדר, אני צריכה לדבר איתך". אמי הופיעה במטבח. היא נראתה רצינית מידי וזה הפחיד אותי.
"אוקי..." צייתתי לפקודתה. פסעתי לחדר כשהתיק על גבי.
"מה זה?" קראתי כשהבחנתי שהמחשב שלי פתוח. המסך הראה שיחות שלי ושל יובל מלפני שבוע.
"שאלה טובה". אמי נעצה במסך עיניים רצחניות. "יש לך הסבר למה שאני רואה כאן, יש לך הסבר לקשר הזה, יש לך הסבר הגיוני?!"
"חיטטת לי במחשב?"
"הייתי חייבת לדעת, התנהגת חשוד". התגוננה ופערתי את עיניי הכחולות.
"אז זאת סיבה לפלוש לי לאישיות?"
"יש דברים יותר חשובים", מחתה בחוסר עניין. "את מוכנה להסביר לי מה השיחות האלה אמורות להביע? כל הקללות, ה... הכינויים, מה זו ההתנהגות הזאת?"
"אימא, זה בסך הכל אתר ש..." ניסיתי למצוא משהו אמין.
"שמה? שמחייב אתכם להכיר אנשים בוגרים באינטרנט ולהיפגש איתם מאחוריי הגב של ההורים?!"
"את סתם מגזימה, זה..."
"אני מגזימה?!" נהמה בכעס. "ואם זה מתחזה שרוצה לנצל אותך, לפגוע בך, לסחוט או לא יודעת מה עוד?!"
"אבל זה לא!" צעקתי. "זה חייל חמוד כזה ש..."
"חייל חמוד כזה?"
"שהתאהבתי בו!" השלמתי את המשפט. אמי כחכחה בגרונה בעצבים.
"את יוצאת עם חייל?"
"זה לא איך שזה נשמע", הכרזתי בשקט. "הוא באמת בסדר, נפגשתי גם עם המשפחה שלו ו..."
"סליחה?" היא הופתעה.
"אימא..."
"צר לי להודיע לך יקירתי, אבל החל מהיום ועד להודעה חדשה את מנתקת קשר עם החייל החמוד הזה".
-----------
אז... שאלות תשובות?
מי שעצובה בשביל ליטל שתיתן דירוג!
YOU ARE READING
Was it a mistake?
Romanceהיא- בחורה קלילה וחמודה, מצחיקה ויפה, תלמידה מצטיינת בתיכון, בת 18, מנהריה. הוא- בחור צ'ארמר וכובש, שטותניק ורגיש, עומד להשתחרר מהצבא, בקרוב בן 22, מאשדוד, מתגורר בתל אביב. האינטרנט- מה שמפגיש בניהם ומצמיח אהבה טהורה חסרת מעצורים. השאלה היחידה היא...
