Was it a mistake?

פרק 3: צירוף מקרים

-נ.מ יובל-

"מאמי, יש פה מישהו שמחכה לבירה". קראתי לחן והיא חייכה וצעדה במהירות אל קצה הבר.

"הנה, הנה". חן החזירה לי ומילאה כוס גדולה בבירה מהחבית. העפתי מבט לכל הכיוונים, וודיאתי שהבר מתפקד כראוי ושהכל בסדר. האורות הבהבו בעיניי הירוקות, המוסיקה הייתה חזקה למדי אך כבר הייתי רגיל. אני רגיל להגיע לבר שלי כשיש לי חופש, לבדוק איך העובדים מתמודדים עם העומס ומדי פעם גם לגנוב איזה צ'ייסר על חשבון הבית.

"אתה בא לרקוד?" חן הדביקה נשיקה על שפתיי והרמתי חצי חיוך מתנצל.

"כבר, אני רוצה לפקח פה על הבר".

"סבבה". משכה בכתפיה וקיפצה אל רחבת הריקודים, מרימה את ידיה ומעיפה אותן באוויר לפי קצב המנגינה הרועשת.

"נו, אבל חכי שנייה". קול נשי נשמע מהצד והסטתי את מבטי לכיוון הזה. שלוש בנות חמודות קשקשו בניהן והתווכחו על משהו. שלושתן היו יפות, שיערן היה מסודר בקפידה ולגופן הממוצע בגדים ארוכים המתאימים לחודש פברואר.

"רגע, אני מתקשרת לשגיא". אחת מהן חייגה מספר.

"נו, מה שגיא עכשיו? באנו ליהנות". אחת אחרת בעלת עיניים חומות וגוון ירקרק רטנה.

"שתי שיחות שלא נענו!"

"וואו". השלישית צחקקה וניגשה אליי בחיוך. היא מלמלה משהו לחברתה השנייה בהתלהבות. פרסתי גם אני חיוך על שפתיי והעברתי יד בשיערי.

"איך אני יכול לעזור?" שאלתי אותן.

"אני... אני אקח בלאדי מרי". היא ענתה לי ואז יכולתי להבחין בעיניה הכחולות.

ואת?" פניתי לשנייה שנראתה מתלבטת.

"וודקה אננס". השיבה והנהנתי.

"ואן גוך, כן?"

"ברור". גיחכה והוספתי גם אני לגחך.

"ומה לגבי החברה שלכן?" הצבעתי על הנערה השלישית שניסתה לנהל שיחת טלפון שקטה.

"אה, היא..." הנערה עם העיניים הכחולות העיפה לעברה מבט חטוף. "עוד אין לה 18".

"באסה". צחקתי והושטתי את ידי השרירית אליהן. "תעודות בבקשה".

-נ.מ ליטל-

בר הגישה לברמן החתיך את התעודה שלה, בזמן שאני מחפשת בכיסיי ולא מוצאת. הברמן הביט בתמונה וחייך, ומיד הרים מבט בחזרה לבר.

"בר דדון". קרא בשמה והיא חייכה. "שם יפה".

"תודה". היא הסמיקה ועדי בדיוק הגיחה מאחור.

"העניין טופל, שגיא לא דואג יותר והכל בסדר". דיווחה.

"איזה כיף". מלמלתי וטמנתי שוב את ידיי בשני הכיסים האחוריים. "נו, איפה זה?"