-נ.מ יובל-
"היום זאת המסיבה של החברה שלה!" קראתי כשנזכרתי. מיקדתי את מבטי על ליטל. היא רקדה בחיוך רחב, צמוד לגבר אחר. גבר אחר שהוא לא אני. ובאותו הרגע, שהבנתי שהיא לגמרי לא שלי, נפל לי האסימון. נפל לי האסימון שהיא ממש לא יושבת בבית ומחכה שאדפוק לה בדלת. היא המשיכה הלאה, היא מצאה אהבה אחרת. או לפחות מישהו אחר. אני לא מאמין. הלב שלי התרסק כמו שלא התרסק אף פעם. אני הרגשתי ועדיין מרגיש אליה רגשות שלא הרגשתי בחיים. רגשות שלא דמיינתי שארגיש למישהי, והכל בזכות האינטרנט. הוא גרם לי להתאהב כל כך חזק, ולא בה, באופי המדהים שלה. באופן חד פעמי, היופי לא עניין אותי, אפילו לא הטריד אותי לשנייה אחת.
"בן זונה, אני ארביץ לו". לחשתי.
"שלא תעז!" חן הזהירה אותי. "תתרחק מהם, ולהפך, תגרום לה גם לקנא, לך לרקוד!"
"מה?"
"מה מה?" היא סטרה לראשי. "אתה לא באמת רוצה לצאת כזה פראייר, נכון?"
"זה טיפשי". קבעתי. הגשתי ללקוחות את השוטים שלהם. הם היו נראים בגיל של ליטל, אולי שנה מעל או מתחת.
"אז פשוט תהיה בבר כל הזמן?"
"זאת העבודה שלי, מה את רוצה שאני אעשה?" שאלתי בחוסר סבלנות.
"תגרום לה לקנא, מה אכפת לך?"
"לא יודע". חתמתי בכעס. מזגתי עוד כמה שוטים.
"אהלן", לקוח הגיע. "אפשר לקבל... יובל?"
"מי ז..." הרמתי את ראשי. "שגיא? מה קורה, אחי?"
"היי, יובל הגבר". הוא נתן לי כיף גברי. חן הגיחה מאחוריי.
"הנה האח החתיך שלי!" היא מחצה את פניו של שגיא.
"עזבי אותו, עזבי אח". העפתי את ידיה. "תגיד, שגיא, יש לך מושג מי זה הבחור הנחמד שעם ליטל?"
"מה אכפת לך?" הוא החזיר בחיוך קטן.
"סתם, אתה יודע...", תירצתי. "בין קרובי משפחה".
"מה קרובי משפחה?" חן התבלבלה. דרכתי על רגלה במהירות.
"אה, קרובי משפחה, בטח". היא תיקנה את עצמה.
"זה תלמיד חדש". שגיא ענה והצביע על מי שרקד איתה. "קוראים לו אור והם ידידים טובים".
"רק ידידים?" חקרתי.
"אני חושב". מלמל. הנהנתי ותפחתי על כתפו.
"מצוין, תחזור לרקוד עם חברה שלך". האצתי בו.
"רגע, אבל רציתי..."
"הבר סגור, ביי". דחפתי את שגיא רחוק והסתובבתי לחן.
"אתה מוכן להגיד לי מה זה היה לעזאזל?!" היא נהמה בכעס.
"המצאנו סיפור שאנחנו קרובי..."
"לא זה! הרגל! אתה יודע איך זה כואב לי עכשיו?!"
"תלונות, תלונות", לחשתי בבוז. "את שמעת מה שהוא אמר?"
"הם רק ידידים". חן אמרה כמובן מאליו.
"זה נראה לך רק ידידים?" סימנתי עם ראשי עליהם. היא הסיטה מבט אליהם. הם רקדו צמוד, והיה נראה שמאוד כיף להם ביחד.
"תירגע, יובל". היא הפצירה בי. "אתם כבר לא ביחד ומותר לה לעשות מה שבא לה".
---
-נ.מ עדי-
"היי". שגיא הופיע מאחוריי. "למה את יושבת פה במקום לרקוד במסיבה שלך?"
"אין לי חשק". השבתי ביובש.
"קרה משהו?"
"לא".
"לא?" הוא הרים גבה.
"כן".
"כן קרה משהו או כן שלא קרה כלום?"
"טוב, שגיא, אתה סתם מציק". נאנחתי בעייפות.
"אני פשוט לא מבין למה את לא רוקדת". אמר והעלה טון. הרמתי את מבטי אליו.
"לא בא לי". הדגשתי כל מילה.
"למה לא?" שאל בבלבול.
"שגיא, די!" התפרצתי פתאום. "למה אתה חייב לחפור, למה?!"
"אני רק דואג לך, דידוש". הוא ליטף את לחיי.
"לא צריך, לך אתה תרקוד".
"אני רוצה שתספרי לי קודם למה את ככה". ביקש ושילב את ידיו.
"כמו שלך מותר לא לספר לי דברים, גם לי מותר". קבעתי.
"אוקי". הוא נשמע נעלב. לאחר כמה רגעים הוא פשוט הלך. עצמתי את עיניי בייאוש. מה אני עושה עם העניין של בר?
---
-נ.מ יובל-
"אני הולכת לשתות". ליטל הודיעה לאור.
"לבוא איתך?" הוא הציע לה.
"לא, זה בסדר". היא חייכה אליו. הוא נשק לזווית פיה.
"הלו". חן קראה לי. התרוממתי מהרצפה וראשי התנגש בבר.
"כוסאמק!" הנחתי יד על ראשי.
"מה אתה עושה פה?" היא צחקה. "מרגל אחריהם?"
"אני לא מרגל", הכחשתי בעצבנות. "אני רק מאזין לאויב".
"מאזין לאויב?"
"נו, את יודעת".
"סליחה?" ליטל כחכחה בגרונה.
-----------
לילה טוב נשמות:) פרק הבא עולה ממש.... מחר! נתראה!
YOU ARE READING
Was it a mistake?
Romanceהיא- בחורה קלילה וחמודה, מצחיקה ויפה, תלמידה מצטיינת בתיכון, בת 18, מנהריה. הוא- בחור צ'ארמר וכובש, שטותניק ורגיש, עומד להשתחרר מהצבא, בקרוב בן 22, מאשדוד, מתגורר בתל אביב. האינטרנט- מה שמפגיש בניהם ומצמיח אהבה טהורה חסרת מעצורים. השאלה היחידה היא...
