-נ.מ ליטל-
"תודה". נשקתי לשפתיו של אור. הוא הגיש לי את גביע הגלידה שביקשתי.
"אז מה קרה?" התעניין וליקק מהגלידה שלו.
"אתה בטח יודע שבר מאוהבת בשגיא, כן?"
"וואלה? ממתי?"
"אה, לא ידעת?" גיחכתי במבוכה. "אופס".
"אני לא אגלה שאמרת לי". הבטיח והניח יד על ליבו. צחקתי בקול ואור צחק יחד איתי.
"בקיצור, עדי גילתה את זה ונפרדה ממנו". המשכתי לספר.
"אז מה הבעיה?" הוא העלה חיוך.
"עכשיו בר הגיעה כשהייתי אצל עדי ו..."
"רגע, בר זאת הגבוהה יותר?"
"אור", נקבתי בשמו בהלם. "אתה לא יודע מי זאת בר? אתה מכיר אותה כבר חודשיים".
"אני באמת אשמח שתספרי לי עליה יותר". ציין בהתעניינות ונגס בגביע הגלידה שלו.
"ממתי אכפת לך?"
"סתם". הוא משך בכתפיו.
"טוב, אבל אחרי הסיפור. אז בר עכשיו באה לעדי וביקשה לדבר איתה, אז הלכתי".
"אז את בעצם רק מנצלת אותי בשביל שיהיה לך עם מי להיות?" אור שילב את ידיו בכעס.
"הגלידה נוזלת לך, מפגר". צחקקתי והגשתי לו נייר.
"תנגבי לי". ביקש בילדותיות. נאנחתי והתקרבתי אליו. היו לו טיפות של גלידה על החולצה וליד הפה. ממש כמו ילד קטן. למען האמת, הוא הזכיר לי את יובל במקצת. גם יובל ילדותי. אבל עכשיו אני אוהבת את אור, אני חושבת רק על אור וממוקדת רק בו.
"אז מה אתה רוצה לדעת על בר?" הסתקרנתי בזמן שניגבתי את פיו.
"איכס, את מכניסה לי את זה לפה". רטן בגועל.
"אז תנגב לעצמך". העפתי את הנייר.
"מה את מתעצבנת?"
"מי מתעצבן?"
"אני יודע, אני לא נתתי לך חיבוק כבר חמש דקות". אמר ועטף אותי בזרועותיו הגדולות והנעימות.
"מטומטם". עקצתי בחיוך קטן. יובל לא הצליח לצאת לי מהראש. בזמן שאור חיבק אותי, חשבתי על יובל. את מי אני אוהבת?
---
-נ.מ בר-
"חכי שנייה!" קראתי ועדי התיישבה בחזרה על הספה.
"מה?"
"בקשר לשגיא..."
"ידעתי", עדי מלמלה וקמה שוב. "לא מעניין אותי לשמוע עליו".
"זה משהו טוב". הבהרתי. עדי כיווצה את גבותיה.
"משהו טוב?"
"את יכולה לחזור אליו".
"למה?" היא לא התאפקה והעלתה חיוך.
"מצאתי מישהו". אמרתי בביטחון.
---
-שלוש שעות לפני כן-
"בר". יד תפסה בזרועי.
"מי זה?" הסתובבתי בבהלה. פגשתי בגבר נאה, עיניו חומות ושיערו חום.
"איך אתה יודע איך קוראים לי?" שאלתי בחשד. הגבר שחרר את זרועי. הוא הרים את ידיו בגובה הכתפיים.
"מודה, עקבתי אחרייך קצת". ענה וליבי פעם בחוזקה. מה הוא רוצה ממני? למה הוא עקב אחריי לעזאזל?
"מה?" עדיין הייתי מבולבלת.
"אני חבר של אור", הוא הושיט את ידו ללחיצת יד. "ניב". הציג את עצמו בחיוך.
"אני מניחה שאני לא צריכה להציג את עצמי". מלמלתי ביובש. "למה עקבת אחריי?"
"אור סיפר לי עלייך", ניב הסביר. "הייתי חייב לראות אותך בתלת מימד".
"אוקי". הסמקתי. אני מוכרחה להודות שזה החמיא לי. הוא נראה חמוד.
"את יפה".
"תודה". השפלתי מבט. השיער נפל על פניי.
"תרימי את הראש, את צריכה להתגאות בעצמך". פקד עליי. הרמתי את ראשי בחזרה. ניב היה נראה מרוצה.
"אז מה אתה... אתה צריך משהו?" גמגמתי.
"אני אשמח אם נוכל להיפגש".
"אני לא מכירה אותך בכלל".
"אז תכירי". הוא מחה. "מה את אומרת?"
"א..."
"אני מזמין". הוסיף והמהמתי.
"בסדר". לחשתי וניב צחק. הוא רכן ללחיי ונישק אותה.
"אני אפתיע אותך". קרץ לי והלך.
YOU ARE READING
Was it a mistake?
Romanceהיא- בחורה קלילה וחמודה, מצחיקה ויפה, תלמידה מצטיינת בתיכון, בת 18, מנהריה. הוא- בחור צ'ארמר וכובש, שטותניק ורגיש, עומד להשתחרר מהצבא, בקרוב בן 22, מאשדוד, מתגורר בתל אביב. האינטרנט- מה שמפגיש בניהם ומצמיח אהבה טהורה חסרת מעצורים. השאלה היחידה היא...
