-נ.מ יובל-
"את מקשיבה רגע? אנ..."
"בטח שאני מקשיבה". חן צחקקה. קימטתי את מצחי בעייפות.
"אני... יש לי משהו להגיד לך". מלמלתי כחסר אונים.
"אז תגיד".
"טוב", לחשתי והשפלתי את ראשי. "אני חושב שכדאי שניפרד".
---
-נ.מ שגיא-
"לא רציתי לספר לה". הסברתי ונגסתי בארטיק.
"בצדק היא כועסת". צחי מלמל.
"מה אתה מבין? רווק בן 31".
"אתה יודע עם כמה בחורות יצאתי בגיל שלך?" שאל בהתלהבות.
"יש לי תחושה שכן. אפס?"
"אל תזלזל, מתוק". הזהיר אותי והדליק סיגריה. "הייתי מלך הכיתה".
"מלך הכיתה", נחרתי בבוז. "איזה ישן זה".
"אני מהדור הקודם". צחקק ונשף עשן לאוויר. הסטתי את מבטי הצידה והתבוננתי ברחוב השומם. נהניתי לבקר במכולת של צחי ולקשקש איתו, הוא בהחלט החבר הכי טוב שלי למרות הפרש הגילאים.
"שגיא". שמעתי קול שקט. עדי הופיעה מול פניי. הרמתי את ראשי אליה ומיהרתי לקום.
"היי, דידוש". לחשתי בשם החיבה שלה.
"אני אכנס". צחי הודיע ונכנס למכולת.
"רוצה ביס?" הושטתי אליה את הארטיק החצי אכול. עדי משכה בכתפיה ורכנה לנגוס בו.
"איכס, מנטה?" היא כמעט ירקה את מה שאכלה.
"מה רע במנטה?"
"אימא שלי שוטפת עם זה את הרצפה, חתיכת מפגר". הטיחה בי.
"אני לא מבין למה, זה מאוד טעים". צחקתי והנדתי בראשי.
"אתה כבר לא כועס עליי?"
"חשבתי שאת כועסת עליי". מחיתי בחיוך.
"אני לא כועסת עליך. ואתה?"
"גם אני לא כועס עלייך. זה היה ריב מפגר".
"תמיד הריב הראשון מפגר". אמרה בגיחוך.
"אז שולם?" הרמתי את הזרת שלי.
"שולם". מלמלה. היא שילבה את הזרת הקטנה שלה בשלי. התכופפתי לנשק את שפתיה.
"איכסה ילד מגעיל שאוכל מנטה, תתרחק ממני ואל תבוא לנשק אותי לפני שאתה עובר אצל שיננית".
"אין, אני חולה עלייך!" צעקתי בקול גבוה ונישקתי את שפתיה.
---
-נ.מ יובל-
"להיפרד?" חן קראה בהלם מוחלט. "זה מה ש... רגע, זה בגלל המטומטמת הזאת?!"
"היא לא מטומטמת". מחיתי.
"זה בגללה". היא קבעה והנידה בראשה. "אתה כזה אפס, אפס בוגדני!"
"את כועסת?" מלמלתי והיא צחקה.
"כועסת? אני? זה הדבר הכי שטותי ששמעתי!"
"נו, חן..."
"אל תגיד לי חן!" היא יצאה מחדרי בצעדים מהירים. "אני לא מאמינה עליך, חשבתי שכשחזרנו שכחת ממנה".
"גם אני, אבל..." עצרתי את עצמי.
"חבל על ההסברים שלך". חן פתחה את הדלת של הבית. "תהיה בטוח שלא... הו, הנה המטומטמת". ליטל הופיעה בחדר המדרגות.
"ליטל? הקדמת בשעה". הפצרתי בה.
"רציתי כבר לראות אותך". לחשה בחיוך. חן העיפה בין שנינו מבטים מעוצבנים.
"איזה יופי, בגדת בי מאחורי הגב?"
"אני לא בגדתי בך". גיחכתי בבוז. "בסך הכל..."
"כן, כן, הבנתי. להתראות, יובל לוגסי". חן ירדה במדרגות בזריזות והגיעה לקומת הקרקע. ליטל הרימה גבה חשדנית ונכנסה לבית.
"אני חושבת שאתה חייב לי כמה הסברים". היא ציינה בפרצוף רציני ונאנחתי.
----------
יובל הסתבך... אבל הוא תמיד יהיה מושלם (סמיילי מאוהב)
פרק הבא בקרוב!
YOU ARE READING
Was it a mistake?
Roman d'amourהיא- בחורה קלילה וחמודה, מצחיקה ויפה, תלמידה מצטיינת בתיכון, בת 18, מנהריה. הוא- בחור צ'ארמר וכובש, שטותניק ורגיש, עומד להשתחרר מהצבא, בקרוב בן 22, מאשדוד, מתגורר בתל אביב. האינטרנט- מה שמפגיש בניהם ומצמיח אהבה טהורה חסרת מעצורים. השאלה היחידה היא...
