-נ.מ יובל-
"לא יודע, היא לא עונה לי כבר שבוע, אני מפחד שקרה משהו".
"מה כבר יכול לקרות?" השותף שלי לדירה צחקק. "היא בטח נבהלה מכל המילים שלך, מחר היא חוזרת אליך כמו טטלה".
"אני לא חושב". סיננתי ולגמתי מהתה. "איכס, מה זה?"
"תה נענע". הוא ענה כמובן מאליו.
"נענע?! זה כוסברה!" הרחתי את העלים.
"אה. אופס".
"יופי, עוד סיבה להיות מבואס".
"מה אתה מבואס בגלל תה?" הוא תפח על כתפי.
"ליטל מטרידה אותי, היא אף פעם לא התעלמה ממני שבוע שלם". אמרתי בעייפות.
"אולי הקשר המהיר מלחיץ אותה?"
"היא הייתה באה ומדברת, לא נעלמת כאילו בלעה אותה האדמה".
"אז עזוב את זה, אחי". השותף שלי הציע. "תאמין לי, זה כלום. תן לה כמה ימים והיא תתקשר".
"ואם לא?"
"אין אם פה", מחה והכין תה חדש. "היא תחזור, תסמוך עליי". הנדתי בראשי ופתחתי את הפלאפון.
יובל: ליטל
יובל: ליטל, זה לא מצחיק
יובל: תעני לי
יובל: למה את לא עונה לי? עשיתי לך משהו? את כועסת עליי?
יובל: בכל מקרה, רק שתדעי שאני אוהב אותך ואני מבקש סליחה אם עשיתי משהו
---
-נ.מ ליטל-
"ליטל, את איתנו?" בר עוררה אותי. הרמתי מבט מהפלאפון.
"מה?"
"תראי אותה, לא הקשיבה למילה". עדי רטנה. "תתאפסי על עצמך, מתוקה, יש לי יום הולדת עוד שבועיים וכלום עדיין לא מאורגן!"
"אז תארגני, מה את רוצה ממני?"
יובל: בבקשה תעני לי
כל כך התאפקתי, הרגשתי שעוד הודעה שישלח ואני אפרוץ בבכי. אבל אני לא יכולה, פשוט לא יכולה. ההורים שלי אסרו עליי ליצור איתו קשר. הוא כזה מסכן שהוא לא מבין מה קורה איתו. ואיתי.
"טוב, אז את ההזמנות חילקנו..."
"המוסיקה עליי". בר הרימה יד.
"ליטל, מה עם הבר? דיברת עם יובל?" עדי שאלה בסקרנות.
"למה שאני אדבר עם יובל?"
"כי את אמרת". היא אמרה כמובן מאליו.
"נכון, צודקת", גיחכתי במבוכה. "אני אדבר איתו, אל תד..."
"זריז, אין זמן".
"מה עוד?" בר חטפה מעדי את הרשימה. היא העבירה את עיניה עליה ואז העיפה אותה.
"שכחנו להגיד על הסלואו!" קראה בחיוך נרגש.
"מה סלואו?" מלמלתי.
"וואי, חייב!" עדי הסכימה איתה. "תארי לך אותי ואת שגיא, הוא כורע ברך, אני מסכימה בנימוס ואז..."
"קצת חיה בסרט". בר צחקקה. צחקתי גם אני באילוץ. לא היה לי חשק לצחוק.
"עם מי אני אהיה?" לחשתי. שתיהן הסיטו אליי מבטים.
"אור שם עלייך עין". עדי הרימה גבה חשדנית.
"אני אשים עליו כאפה, מעצבן".
"מה יש? חמוד". בר קימטה את מצחה.
"וחתיך". עדי הוסיפה. "מאוד".
"לא הטעם שלי". סיננתי. אין להן מושג שהלב שלי עדיין תפוס על יובל, שמבחינתן הוא רק ברמן נחמד שפגשנו בו פעם באיזו יציאה.
"אני בטוחה שהוא ישמח לצאת איתך". בר הכריזה כסימן רמז.
"לא נראה לי". מחיתי בחוסר עניין.
---
-נ.מ יובל-
יובל: זאת ההודעה השישים וארבע שאני שולח לך
יובל: הכל בסדר איתך?
"לוגסי!" המפקד שלי נשמע מאחוריי. הכנסתי במהרה את הפלאפון לכיס מבלי לסגור אותו.
"מה זה, ממתי מותר להיות בפלאפונים בזמן תפקיד?" הוא נהם.
"מצטער, היה משהו דחוף..."
"מה כל כך דחוף?" הוא שילב את ידיו. "תיזהר שאני לא אשלח אותך לכמה ימים בכלא, לוגסי".
"טעות, מצטער". השפלתי ראש.
"תביא לי את הפלאפון שלך". דרש. הנחתי את הפלאפון על כף ידו.
"אתה יוצא מדעתך", הצהיר בכעס. "עוד עבירה אחת ואתה תמצא את עצמך מחוץ לתפקיד, ואז נראה מה דחוף ומה לא".
-------------
לילה טוב! לא עניתן פרק קודם... רוצות שאלות תשובות?
אוהבת:)
YOU ARE READING
Was it a mistake?
Romanceהיא- בחורה קלילה וחמודה, מצחיקה ויפה, תלמידה מצטיינת בתיכון, בת 18, מנהריה. הוא- בחור צ'ארמר וכובש, שטותניק ורגיש, עומד להשתחרר מהצבא, בקרוב בן 22, מאשדוד, מתגורר בתל אביב. האינטרנט- מה שמפגיש בניהם ומצמיח אהבה טהורה חסרת מעצורים. השאלה היחידה היא...
