Was it a mistake?

פרק 51: לאב מי

-נ.מ ליטל-

"כן ליטל, למה איחרת לכיתה?" המורה שאלה ושילבה את ידיה.

"לא קמתי". תירצתי בשקט. העפתי מבט על כל הכיתה. נתקעתי על המבט המצטער של אור. הוא לא יודע שאני זאת שצריכה להצטער.

---

"אני מצטער, אני מצטער, לילה טוב". יובל ניתק את שפתינו והסתובב לצד השני של המיטה.

---

"בוקר טוב". יובל הניח יד על ראשי. פקחתי את עיניי באיטיות. ואז נזכרתי שאני בבית של יובל ושאני חייבת להגיע לבית הספר.

"איך ישנת?" הסתקרן בזמן שצחצח את שיניו.

"סבבה". עניתי. התרוממתי מהמיטה ושפשפתי את עיניי. "מה השעה?"

"שמונה ועשרה". אמר.

"שיט..." העפתי מעליי את השמיכה העבה. "אני חייבת לעוף לבית ספר".

"בואי, אני מסיע אותך".

"לא צריך..."

"אל תתווכחי!" קרא מחדר האמבטיה שבחדרו. קמתי מהמיטה בעייפות. הייתי מותשת ובמיוחד מהלילה הקודם.

"איפה השירותים השניים?" אספתי את שיערי לקוקו נמוך. לא היה אכפת לי כל כך להיות מכוערת לידו.

"בחוץ, הדלת שממול".

"טוב". לחשתי וניגשתי למחוץ לחדר. פתחתי את הדלת שממול ולחצתי על המתג של האור. האור לא נדלק.

"אין אור!" צעקתי.

"תחכי, יש דיליי!"

"דיליי של מיליון שנה?"

"מה מיליון שנה?" יובל הגיע כשמברשת השיניים בתוך פיו ומשחה מציפה אותו. הוא לחץ שוב על המתג.

"נשרפה הנורה". הודיע.

"אה, באמת?" החזרתי בעצבנות. "אמרתי לך, אבל מה מבינה ילדה בת 18?"

"מה, ליטל..."

"סיימת עם השירותים?" סיננתי ונכנסתי לשירותים בחדרו. הוא נשאר שם עם פרצוף מבולבל.

"בוקר טוב!" פתאום נשמע קול שלא זיהיתי. כיווצתי את גבותיי. חזרתי בחזרה ליובל. בחור שנראה בערך באותו גיל עמד לידו, הוא לבש פרצוף מעט חשוד.

"היי". לחצתי את ידו. "אני ליטל".

"היי, ליטל". הבחור חייך במתיקות. "אני ניב".

"ניב? חברה שלי יוצאת עם מישהו בשם ניב". גיחכתי. ניב הנהן.

"בר?"

"כן", השבתי בחינניות. "איזה קטע. מה, אתה שותף של יובל?"

"מה, את חברה של יובל?" הוא החזיר לי. זרקתי מבט ליובל שהיה נראה נבוך מהמצב.

"לא, לא, ממש לא". צחקקתי. "סתם ידידה טובה".

"ידידה טובה?" ניב זרק גם הוא מבט ליובל. "איזה כיף, תיהנו. היה נעים להכיר אותך".

---

"ליטל", אור ניגש אליי. הוא חיבק אותי חזק. "אני מצטער על אתמול ש..."

"זה בסדר". גיחכתי. לא רציתי לכעוס עליו, הוא זה שצריך לכעוס עליי וזה לא פייר. אני מעדיפה כרגע לפצות אותו. לבלות איתו הרבה, ולהיזכר טוב טוב כמה שאני אוהבת אותו. מה שקרה עם יובל נשאר ביני לבין יובל. יובל ימשיך כרגיל את היחסים עם חן... וזהו.

"אני חייב לפצות אותך", קבע. הוא תפס בכתפיי. "מה את אומרת על מסעדה, עליי?"

"נשמע טוב".

---

"חמוד השותף שלך". אמרתי. יובל הנהן. "כמה זמן אתם גרים ביחד?"

"לא הרבה".

"ו... מאיפה הכרתם?"

"מה?"

"מאיפה הכרתם?" חזרתי על השאלה שלי.

"לאב מי, נקודה סי או נקודה איי אל". ענה בציניות ולחץ על הגז.

"טוב, זה לא יעבוד ככה", נכנעתי. "אני מנסה להתנהג איתך רגיל, ואתה..."

"רגיל? את חושבת שאני יכול להתנהג רגיל אחרי הלילה של אתמול?

"זו אשמתך", גלגלתי את האשמה עליו. "אתה נישקת אותי".

"איך אפשר לשלוט על הדחפים שלי כשאת נמצאת לילה שלם מול הפנים שלי, במיטה שלי?!" צעק. הוא חנה את המכונית שלו בחניה שמחוץ לביתי. התאפקתי שלא להסמיק.

"תיקח אחריות על המעשים שלך", הוריתי לו. "אתה גבר בן 22".

"את יודעת מה? סבבה. אני לוקח אחריות. מעכשיו עד להודעה חדשה אנחנו ממשיכים בחיים שלנו כרגיל. את עם אור, אני עם חן והכל אחלה. יש?"

"יש". אישרתי. "תודה על ההסעה".

"ביי".

"ביי". חתמתי ויצאתי מהמכונית.

-----------

100K תודה רבה רבה!!!!

חג שמח:)))))