-נ.מ יובל-
ליטל: תאחל לי בהצלחה בתחרות!
הסתכלתי על השעה, ואז נאנחתי. היא שלחה לי את זה לפני ארבע שעות.
יובל: מצטער שלא עניתי... בהצלחה
יובל: אוהב אותך
---
-נ.מ ליטל-
"אלופה!" נטשה, המאמנת שלי קראה ונתנה לי כיפים בשתי ידיי. חייכתי כשאני מעבירה יד על מצחי הרטוב מזיעה.
"אני גאה בך, ליטל!" נטשה הוסיפה. "זה היה שווה את העצבים שלי!"
"ברור". צחקקתי והנחתי את המחבט על המגרש. שופט המשחק התקרב אליי כשמדליית זהב בידו. הוא הניח אותה עליי וחייכתי.
"ליטל! ליטל! ליטל!" צעקותיהן של עדי ובר נשמעו מהקהל הצופה. הסטתי את מבטי לכיוון ושגיא ישב לידן, מיואש ומובך משתי הצווחניות שיושבות לידו.
"עוד מדליה לאוסף". נטשה לחשה באוזני בשביעות רצון. ניגשתי לקצה המגרש, התיק שלי היה זרוק עליו. בזמן שנשמעו תרועות ניצחון ואהדה, פתחתי את הפלאפון וראיתי שתי הודעות מיובל.
יובל: מצטער שלא עניתי... בהצלחה
יובל: אוהב אותך
ליבי נמס כשהוא כתב 'אוהב אותך'. לרגע חשבתי שזה עוד אחד מהצחוקים הילדותיים שלו, אבל פתאום נשלחה הודעה נוספת.
יובל: והפעם אני רציני יא בת זונה
ליטל: רציני שאתה אוהב אותי או רציני שאתה מאחל לי בהצלחה?
יובל: שניהם
---
-נ.מ יובל-
"אתה רוצה להטריף אותי?! עם מי אתה מתכתב שם?!" חן צצה מאחוריי וישר סגרתי את הפלאפון שלי והכנסתי לכיס.
"כן ולא עניינך".
"תגיד לי עם מי התכתבת!" דרשה בקול מעוצבן. "זאת ההיא מהבר?"
"ההורים שלך אחים? אני לא מכיר אותה בכלל". ניסיתי להסביר ברוגע.
"אתה לא מכיר אותה אבל דיברת איתה שעה". סיננה.
"מה שעה? מה את רוצה ממני כבר? תשחררי, כוסאמק..." התיישבתי על הכיסא בעייפות. חן שתקה לכמה שניות והביטה בי. היא התכופפה באיטיות אל הכיסא כאחת שבאה להתיישב ומיד חטפה את הפלאפון מכיסי.
"את רצינית? תחזירי לי את זה!" קראתי בכעס וקמתי. היא נכנסה לאתר במהירות והושיטה את הפלאפון יחד עם השיחות שלי ושל ליטל. נאנחתי וחטפתי מידה את הפלאפון.
"זה סתם.." מלמלתי. "בשביל הצחוקים ש..."
"בשביל הצחוקים..." היא גיחכה בזלזול. "חתיכת עלוב, לך תחפש".
YOU ARE READING
Was it a mistake?
Romansaהיא- בחורה קלילה וחמודה, מצחיקה ויפה, תלמידה מצטיינת בתיכון, בת 18, מנהריה. הוא- בחור צ'ארמר וכובש, שטותניק ורגיש, עומד להשתחרר מהצבא, בקרוב בן 22, מאשדוד, מתגורר בתל אביב. האינטרנט- מה שמפגיש בניהם ומצמיח אהבה טהורה חסרת מעצורים. השאלה היחידה היא...
