פרק 69: הנשמה מפה לפה

4.1K 363 138
                                    

-נ.מ יובל-

"מה, החלטת לארגן לעצמך טיסה ולברוח לאמריקה כי חשבת שאני מתה?" ליטל נשענה על משקוף הדלת בחיוך. הנחתי יד על ליבי וצנחתי למטה. גבי נפגש עם הרצפה ועיניי נעצמו.

"יובל", ליטל צחקה. "יובל, קום".

"תעשי לי הנשמה מפה לפה ורק אז אני אקום". הצבתי לה תנאי.

"אוקי". היא הסכימה. היא התכופפה ורכנה אליי.

"לא, לא, את רצינית?" התרוממתי ופקחתי את עיניי.

"חבל, חשבתי שתשמח".

"מה, את.. באמת... אז בואי". עיוותתי את שפתיי לצורת נשיקה, כמו הפרחות בתמונות שלהן.

"תרגיע", ליטל דחפה אותי. היא קמה מהרצפה. "אז מה, מתתי וחזרתי לחיים?"

"אני חייב הסבר רגע", קמתי גם אני. "מי רצח אותך?"

"רצח... זה נשמע אכזרי". צחקקה.

"אז מי זה?"

"זה סיפור ארוך".

"יופי, אני אוהב סיפורים ארוכים". התיישבנו שנינו בספה.

"אור גילה לי לפני כמה ימים שהוא אוהב את בר, ושהוא מוכן לעזור לי כי הוא דואג לי". היא התחילה לספר.

"שקר, תמשיכי", הוריתי לה. "אין, אני מומחה בלקלוט שקרים..."

"זה דווקא לא היה שקר". אמרה. מחקתי את החיוך.

"ברור, מה..."

"אז אחרי שהוא אמר לי את זה גם אני בהתחלה לא האמנתי לו אבל אז הוא דפק שם איזה נאום שגם פוטין היה מאמין לו".

"פוטין?" גיחכתי. "הנסיך הזה... מת לעשות אותו".

"אולי תפסיק עם הקשקושים?"

"צודקת, זה קשקוש, אני מת לעשות אותך". תיקנתי את עצמי. ליטל נאנחה.

"אחרי זה, סיפרתי לאור על ההודעה המוזרה ששלחת לי ו..."

"היא לא הייתה מוזרה!" ביטלתי את דבריה.

"אולי תיתן לי לסיים סיפור?! אי אפשר ככה!" היא התרגזה.

"בסדר, מה את כועסת יא זונה". השפלתי את ראשי. ליטל התרככה וליטפה את שיערי.

"מה זה, תספורת חדשה?" התעניינה.

"כן". עניתי בשקט.

"טוב, נו, סליחה, אל תכעס". היא חיבקה את בטני מהצד.

"לא כועס, תמשיכי". השבתי. היא התנתקה ממני והמשיכה לספר.

"בקיצור, אור הבטיח שהוא ינסה לברר אצל ניב למה שלחת את ההודעה. כשהוא חזר ממנו הוא אמר לי לזרום איתו ושלף אקדח. כנראה שניב ביקש ממנו להרוג אותי בגלל שהוא עלה עליו. בקיצור, אור ביים רצח ואני זרמתי איתו, יצא שזה התפרסם בטלוויזיה ובינתיים אור החביא אותי באיזה מרתף מסריח שכנראה שייך למוסד. אחרי זה..."

Was it a mistake?Where stories live. Discover now