פרק 7:

5.9K 236 22
                                    


״מחר אני נוסע לברלין נעה,״
יובל אמר לי כאשר ישבנו ואכלנו ארוחת בוקר, אני כבר הייתי עם בגדי בית הספר, מאורגנת עם קוקו גבוהה ורק טיפת מיקאפ במטרה להסתיר את הפצעים שיצאו לי בזמן האחרון. הצלחת שלי מלאה בירקות וגבינות ובצד הונחה ביצת עין.
״ביקשתי מטל שישמור עלייך כדי שלא תפחדי, גם אם את רוצה תביאי חברה או חברות״
הוא אמר לי ואני הנהנתי כתשובה. ממש לא רציתי שטל יעשה לי ביביסיטר כאילו אני ילדה קטנה שלא יכולה להסתדר כמה ימים לבד, אבל להתווכח עם יובל על משהו שכבר החליט יהיה חסר כל משמעות.

״אה, וטל מסתבר יזמין אליו כמה חברים אז את יכולה להיות איתם כי טל ישמור עלייך״
יובל הוסיף ואני כבר ראיתי את עצמי משתעממת בערב הזה כמו החיים שלי.
״לכמה זמן אתה נוסע?״
שאלתי אותו והאוכל כבר לא עיניין אותי כל כך, רק שיגיד שהוא נוסע ליום ואני איהיה רגועה מאוד.

״שבוע, אני באמת מבקש, אל תעשי בלאגן נעה יש לי המון לחץ בעבודה עכשיו.״
הוא ממש ביקש ממני כל כך יפה, שכבר העצבים נעלמו בין רגע. תמיד כשהוא טס לשבוע או יותר אני מתעצבנת ומכניסה בו רגשות אשם שהוא לא דואג לי.
״את רוצה לבוא איתי?״
הוא שאל בתור נחמה, אבל לא יכולתי. אני חייבת להגיע השבוע לבית הספר כי יש לנו בגרות בהיסטוריה, אם אני אפספס את הבגרות הזאת לא תהייה לי בגרות.

״לא, יש לי השבוע בגרות בהיסטוריה״
אמרתי בביאוס ויובל גיחך משום מה.
״אז תעשי אותה במועד אחר נוני, את יכולה לעשות אותה מתי שמתחשק לך. אני מחליט שכחת?״
הוא אמר בהתלהבות, אבל אין סיכוי שאני נוסעת איתו. לנסוע עם יובל לחול זה לא כזה כיף כמו שזה נשמע, זה להיות כל היום בבית מלון לבד, הוא יגיע רק בערבים גמור מעייפות אז כבר לא עושים כלום ועולים לישון.

״לא כבר חרשתי כל החודש האחרון לבגרות הזאת, מעדיפה לסיים עם זה וזהו״
הסברתי לו ויובל רק הנהן לחיוב ואמר, ״איך שאת רוצה סיס. טוב קדימה עוד רבע שעה מתחיל לך בית ספר״
יובל רמז לי לסיים לאכול וללכת להסעה שלי. כמובן שקמתי מהכיסא, נתתי לו נשיקה בלחי ועליתי במעלית לחדר שלי, לקחתי את תיק בית הספר, שלחתי לאמיר הודעה שאני מגיעה היום לבית הספר ויצאתי מהבית הישר למכונית שחיכתה לי בחצר.

״בוקר טוב נעה,״
מאיר הנהג אמר לי בחיוך ואני עניתי, ״בוקר אור מאיר, סוף סוף למדת לקרוא לי בשמי הפרטי״
אמרתי בציחקוק ומאיר צחק אחרי. תמיד כולם פה קוראים לי גברת גדליה או מיס גדליה, בחיים לא הבנתי למה. אני בכלל לא יודעת אם הם אמורים לקרוא לי ככה. בכל אופן, מאיר הוא היחיד שבאמת למד לקרוא לי בשמי הפרטי אז אני מכבדת אותו. מאיר התחיל לנסוע והשער נפתח, אך לפתע שמענו קריאות, ״חכו, רגע, רגע״
הסתובבתי ומיכאל הופיע מאחורי המכונית צועק. מאיר עצר את האוטו ועשה רוורס לכיוון מיכאל.
״חכו, טל עוד דקה מגיע״
מיכאל אמר למאיר ואני נאנחתי בעצבים. יופי, לא מספיק שאני תקועה איתו שבוע, עכשיו אני גם יאחר בגללו לבית הספר.

מסוכן בשבילךWhere stories live. Discover now