פרק 41:

2.9K 201 17
                                    



כבר חודש עבר, זהו החודש הכי טוב בחיי. אליה לא עוזב אותי לרגע, מהודעות ועד לכך שכל לילה הוא ישן איתי ולא משאיר אותי לבדי בלילה. אני מופתעת, מכמה דברים, אני מופתעת מיובל ומהאישור שנתן לאליה להמשיך להיות איתי, מהעובדה שהוא לא שולח אחרי יותר שומרים, כי יש לי כבר שומר והוא אליה, יובל סומך הרבה יותר על אליה מאשר על טל. אני מופתעת גם מאליה, לא חשבתי שהוא יכול להיות כזה מתחשב, הוא לא מעיר אותי בבקרים, הוא מעדיף להסתכל עלי עד שאני קמה, קצת פסיכופטי אבל יש בזה משהו רומנטי. הוא הסביר לי למה אני לא צריכה ללכת לצבא, למרות שאני עדיין חושבת שאני כן צריכה, אבל נאלצתי להקשיב לו, כי אני יודעת שהוא רוצה רק בטובתי.
בעיקר אני מופתעת מעצמי, מהיכולת שלי לתת לעצמי להיפתח בפני בן אדם בכזאת מהירות. אני מרגישה הכי מוגנת שאני עם אליה, הוא הבן אדם שאני הכי סומכת עליו, אני מרגישה אליו ממש קשורה.

ביום הולדת שלי, הוא לא מילא לי את כל הבית בבלונים, הוא לא ביקש ממני להתלבש יפה וצמוד כדי שנלך לאכול במסעדה, להפך. הוא הכין לי ולו ארוחת ערב והופתעתי לגלות כמה הוא בשלן מצויין. בסוף הארוחה הוא הביא לי ורד, אדום אחד. עם פתק קטן, היה רשום בו ׳הבאתי משהו סימלי, בשביל היום הולדת, למרות שיש לי פרח אחד לכל החיים׳
הוא לא הכי רומנטיקן שיש, אבל הוא שואף לכך, זה מה שאני אוהבת אצלו. כי אם אתם שואלים אותי, אני לא אוהבת דביקות, אבל איתו, עם אליה, אני רק רוצה להיות איתו בכל דקה ודקה שעוברת.

פתאום הכל נראה לי מאוד מובן מאליו. יש לי בית נחמד בשכונה ממש טובה וחמימה, יש לי אמא שדואגת והבעל שלה שמפנק, יש לי חבר מושלם, עוד מעט מסיימת לימודים עם תעודה מצטיינת למרות שהלימודים עצמם הסתיימו, אני רק צריכה לקבל את התעודה בסוף השנה. בן זוג ששינה לי את כל מה שחשבתי עד היום ומי יודע אולי גם יהיה לי אבא בעוד חודש וקצת, יובל הבטיח לי שהוא ימצא בשבילי את האיש שתרם את הזרע, אבל בנתיים אני יודעת לא לסמוך על ההבטחה שלו כל כך, בכל זאת, הוא שיקר לי חמש וחצי שנים ברציפות.

פתאום הכל נראה לי מושלם ובסדר, למרות שלא. כי עדיין, חייתי במשך חמש וחצי שנים עם שקר שיכל לגרום לחיים שלי להיראות בדיוק כמו שהם כרגע כבר ממזמן. אבל יש משהו בשלמות הזאת שחסר לי ממש, חסר לי משהו כדי שהפזל יהיה מושלם לגמרי. חסר לי מישהו שידאג לי, שלא יתן לי ללכת ככה ברחוב לבד, למישהו שישמור עלי ויגונן כשצריך. אבל הנה, יש לי וזה אליה. כי יובל לא הצליח לשמור עלי כמו שצריך, יובל שמר עלי יותר מיד.

אולי יובל לא כזה נורא, כי אלו החיים, אנחנו נועדנו בשביל לטעות, אולי אם הוא לא היה משקר לי, או רוצח את רוני, לא הייתי נמצאת כאן היום ונושמת כמו כל יצור אחר בעולם. אולי יש משהו טוב בשקר, אולי השקר גרם לי להבין כמה דברים בשביל העתיד, אבל הוא לא אמור לגרום לי לוותר על דברים. כי גם אם יובל הוא לא אח שלי בקשר דם, עדיין גדלתי איתו כל חיי. בחורפים היינו שנינו מתכסים ביחד בשמיכה דקה ומנסים להירדם למרות הקור. הוא היה מוותר על הארוחה שלו בשביל שאני אשבע לגמרי, הוא היה מארגן אותי כל בוקר לגן ולבית ספר, הוא היה שם בשבילי כל החיים. הוא כן אחי, הוא אחי בלב, ובנשמה. אני לא יכולה לשכוח הכל בגלל שהוא שיקר לי, בגלל שהוא חשב עלי ועל מה יהיה לי טוב ומה לא, בגלל שהוא החליט במקומי.
נכון, הוא כן משוגע שנתן לי לחיות בשקר כל השנים האלו, אבל הוא עדיין דאג לי, הוא כן שמר עלי כשצריך ולא נתן לי לרגע להרגיש שמשהו חסר לי.  לכן גם סלחתי לו לפני חודש, כי ידעתי שהוא עשה הכל מתוך אהבה.

מסוכן בשבילךWhere stories live. Discover now