מסוכן בשבילך

פרק 50: פרק אחרון

50/ פרק סיום

״רק ככה תלמדי להתנהג בכבוד כלפי״
הוא לחש ואז יצא מהחדר, משאיר אותי נעולה, עם הברזלים שקשר לידי ולרגליי. אלו היו השעתיים הכי נוראיות בחיי, הוא לא הפסיק להתעלל בי, הוא צלף בי מלא פעמים, חדר לגופי מכל כיוון אפשרי, פשוט ניסה להכאיב לי כדי שהוא ירגיש טוב עם עצמו. אני ערומה לגמרי, נמצאת לבד בתוך חדר שכל רגע זז מהמים. הגוף שלי כבר מפורק, אם חשבתי שעד עכשיו היו לי כאבים נוראים, עכשיו הם פי שניים. כי המכות הקודמות לא הספיקו לעבור ועליהן הוא המשיך להצליף בי ללא רחמים.

אני בטוחה שרק עכשיו יובל מגיע לתאילנד ומגלה שאני לא נמצאת שם, שאליה לקח אותי איתו ביחד. הלוואי והעובד שהביא לי את המפתח לחדר יראה אותו ויספר לו על כל הסימנים הסגולים שראה. למרות שאני יודעת שצירוף מקרים כזה לא יכול לקרות. לפחות אני יודעת שיובל לא ינוח לרגע עד שימצא אותי, הוא לא מהטיפוסים שמוותרים מהר על משהו שהתחילו לעשות.
לפתע הדלת נפתחת ואליה נכנס. פחדתי ממש, שימשיך לעשות בי דברים. אבל הוא הוציא מפתח ופתח את הברזלים שקשר בעזרתם את ידיי ורגליי.
״תתלבשי, אנחנו עוד כמה דקות מגיעים. משם אנחנו נסע לחבר טוב שלי,״
אליה הכניס את הברזלים לתיק ואני לבשתי את בגדי בשקט, למרות של גופי כאב, לא התבכיינתי מכאבים, כי הם נהפכו להרגל מסויים.

״תישארי כאן.״
אליה עצר אותי כאשר התכוונתי לטפס בסולם ולצאת אל האוויר.
״אני אוציא אותך שצריך. רק תהיי מוכנה״
הוא קבע ועלה, משאיר אותי לבד שוב בחדר, לפחות הפעם לא קשורה ולא ערומה.
לפתע צילצול טלפון נשמע, אני ניסיתי להבין מאיפה הצילצול מגיע, אבל לאחר כמה רגעים הוא הפסיק. עדיין ניסיתי לחפש בעיני את הטלפון שצילצל למרות שהפסיק לצלצל. אבל הוא שוב צילצול נשמע ואז הבחנתי בשפורפרת שמחוברת לקיר, מעל המיטה. רצתי לטלפון ועניתי.

״הלו?״
קול נשי נשמע מהקו השני והלב שלי החל לפאום.
״משה, אני חייבת שתיכנס לחדר שלהם, תנסה להוציא אותה, אני מפחדת שהוא יהרוג אותה״
נבהלתי ממש, ניסיתי להבין מי דיברה אבל לא הצלחתי לזהות את הקול.
״תענה לי, תגיד שהכל בסדר״
יכולתי לשמוע שהיא ממש לחוצה, הייתי חייבת לענות מתוך אינטרס אישי להרגיע אותה.
״הכל בסדר,״
אמרתי בשקט.

״מי זאת? נעה? זאת רוני, המזכירה של יובל. איפה אתם? מה הוא עשה לך? תעני בבקשה״
היא תקפה אותי בשאלות ואני הופתעתי. איך רוני המזכירה של יובל הגיע לספינה הזאת.
״אנחנו בספינה. אני לא יודעת לאן אנחנו נוסעים. תביאי לי את יובל. אנחנו לא בתאילנד, אליה קנה לנו כרטיסי טיסה למלדיבים, הוא הרדים אותי והתעוררתי כאן. אני מפחדת״
דיברתי בקול חנוק ודמעות יצאו מעיני.
״אני יודעת, אתם בדרך למאלה, זה אי במלדיבים. אמא שלך מחכה לך שם, יובל עוד רגע נוחת שם. תירגעי, הכל יהיה בסדר״
הקול שלה היה מרגיע ביותר, הרגשתי בטוחה ממש.