מסוכן בשבילך

פרק 32:

כבר שבועיים עברו מאז שהבנתי שחייתי בשקר, אני גרה עכשיו בדירה לבדי, אמא שלי משלמת על כל ההוצאות, יותר נכון בעלה איציק. אני ואמא שלי מדברות, אבל עדיין אני לא מרגישה אליה שום חיבוק רגשי, כי אני לא באמת מכירה אותה לעומק. אני מתכוונת להתחיל לעבוד אחרי בית ספר כדי לפרנס את עצמי לבדי, ממש עוד חודש שאני מסיימת ללמוד ואני אמורה כל רגע אחרי הלימודים להתגייס. אני יודעת שאני לא הגעתי לכל הזימונים שהצבא שלח לי, אבל איציק הבעל של אמא שלי, דיבר עם כמה אנשים שהוא מכיר שם שהם בדרגה ממש גבוה.
אני אמורה ללכת למיונים עוד שבוע. אני רוצה לעשות תפקיד חשוב בצבא, כי זה כן חשוב לתרום למדינה שלך.
וגם סוף סוף אני איהיה כמו כל הילדים בכיתה שלי שמדברים על הצבא ועל הצו ראשון שקיבלו לפני שנתיים, ואני בכלל לא ידעתי על מה הם מדברים, כי יובל לא נתן לי אפילו לראות את המכתב שקיבלתי מהצבא, אם בכלל קיבלתי כי אני בטוחה שיובל הוציא אותי מהרשימות של המתגייסים ועשה איזה שוחד שם.

טל אמור להגיע עוד מעט, יש לנו ממש מחר בגרות אחרונה, במתמטיקה ואנחנו חייבים לחרוש אליה, כי אחרי שלא הייתי מחוברת ללימודים, אני חייבת להפגין נוחכות, חוץ מזה, כל השנים האלו חרשתי בלימודים בשביל לקבל תעודת בגרות מעולה, אז אני לא מתכוונת לוותר לעצמי בחודש האחרון רק בגלל שגיליתי על שקר וקשה לי להתמודד עם המציאות כרגע. כי אני יודעת שבעתיד אני אצטער שלא סיימתי את הלימודים כמו שצריך. ואז אני איהיה כמו שירה, אצטרך להשלים לפני שאני ניגשת ללמוד.
מסתבר שטל היה שיכור ביום שגילה סיפרה לי את האמת, הוא לא היה מפוקס ודיבר שטויות, בדיעבד אני צוחקת על זה, אבל באותו הרגע לא הבנתי מה יש לו, למה הוא מתנהג כמו מפגר שאני בוכה לו מול העיניים שלו.

יובל מרוסק, הוא ממש שבור מבחינה ריגשיתי. בחיים שלי לא שמעתי את טל מדבר ככה על יובל, טל אומר שיובל בכה, יובל בכלל לא בוכה, הוא לוקח הכל בפורופורציה ומתייחס לכל מקרה טרגי בקשיחות, אבל הוא בכה. טל אומר ששירה חזרה לגור בשוויץ כי יובל ביקש משירה, יובל רוצה מרחב, להיות בשקט. הוא התקשר אלי לפני יומים אבל לא עניתי, אני לא חושבת שאני מסוגלת להתמודד איתו עכשיו. אני צריכה עוד זמן, לפחות עד שאני אסיים את הלימודים.
את הסוכנים הסמויים אני דאגתי שיצאו מבית הספר, ויובל לא החזיר אותם, אבל אני מרגישה שיש מסביב אנשים שמסתכלים עלי. אני יודעת שיובל לא היה נותן לי להסתובב ברחובות כל כך בקלות. אני מרגישה אליו שנאה חזקה, הוא ממש סגר אותי ולא נתן לי לזוז ולחיות כמו נערה רגילה.

עם גילה אני מדברת, כי אני יודעת שהיא לא אשמה. היא הייתה בת שמונה עשרה שהתחתנה עם רוני ולא באמת ידעה שהוא עקר. היא רק רצתה ילדה שיגדל לה בבטן, שתהיה שלה באמת ולא מאומצת. למרות שהיא לא טיפלה בי כראוי, אבל היא רצתה, פשוט רוני הפעיל עליה המון לחץ שגרם לה לא לחשוב עלי ועל יובל יותר. גילה חזרה מהרצון שלה כדי לפגוש אותי, היא באמת רצתה להתחיל מחדש. אני כן סולחת לה והיא כבר שבוע מוכיחה לי כל יום שהיא כן יכולה להיות אמא מדהימה. יש רגעים קצת מוזרים כי בכל זאת אני לא מכירה אותה באמת לעומק. הבעל שלה איציק הוא באמת מדהים, הוא הביא לי רהיטים לבית ולא הוציא מילה על הסכום שהוא שילם עלי. גילה אמרה שהוא עושה את כל זה בשבילה, כי הוא יודע שזה יעשה לי טוב וגם גילה סיפרה לי שההוצאות עלי לא פוגעות לו במצב הכלכלי, הוא מיליארדר. לפעמים אני קוראת לה ׳גילה׳ ולפעמים מכנה אותה בתור ׳אמא׳, כי עדיין קצת קשה אחרי חמש שנים שלא לראות אותה ולחשוב שהיא מתה, לקרוא לה אמא, כי אני עדיין לא מכירה אותה, למרות שהיא אמא שלי. הקשר בנינו הוא אמביוולנטי (אמביוולנטי- חיבור של שני צדדים נגדיים, למשל: צחוק ובכי, משיכה ודחייה, אהבה שנאה...) כי אני מרגישה אליה קרבה, היא אמא שלי ויש לי אליה אמפטיה, אבל גם מרגישה ריחוק, כי לא פגשתי אותה מלא זמן, וחשבתי שהיא מתה.