מסוכן בשבילך

פרק 14:

״אני לא עייפה״
אמרתי לטל ביאוש כאשר נכנסתי לחדר שלו והיה נראה שנבהל ממני טיפה.
״יובל יהרוג אותי אם מחר אני לא אלך לבית ספר, ואוו שחושבים על זה עוד יומים הבגרות בהיסטוריה״
התחלתי לבלבל לטל את השכל שהיה נראה בכלל במקום אחר לגמרי.
״כאילו למדתי, אבל בדרך כלל אני לומדת יותר, ממש חורשת, שאני אומרת חושרת זה אומר שבוע לפניכן לא זזה מהחדר עד שאני יודעת בעל פה את כל החומר, הפעם אפילו את הנושאים אני לא זוכרת״
מילמלתי לעצמי בעוד טל לא מסתכל לכיווּני.
״אולי אני אבקש מיובל שידחה לי אותו, אבל הוא לעולם לא יסכים, רגע אני יודעת, אם אתה תבקש זה יהיה מושלם יובל תמיד מקשיב לך״
אין ספק שחפרתי לטל את החיים והוא אפילו לא התייחס אלי

״למה שאעשה זאת?״
טל שאל אותי בקרירות שלא הייתי רגילה אליה בשבוע האחרון.
״לא יודעת, כי, כי בגללך לא למדתי?״
אמרתי בבילבול וטל הסתכל עלי בפוקר פייס שלא אופייני לו בכלל.
״אל תתבכייני היה לך מספיק זמן ללמוד״
טל הקניט אותי בצורה לא מצחיקה בכלל, לא היה נראה שהוא במצב רוח של צחוקים וירידות אחד על השני, הוא היה יותר קשוח כזה נראה ממש רציני בדבריו.

״הכל בסדר?״
שאלתי בחשד שהבנתי שטל לא ממש מחבב אותי כרגע ויותר גרוע מכך נראה שהוא מעוניין להרוג אותי במקום.
״הכל מעולה, לכי לישון ותשחררי ממני נעה״
טל אמר בקור ונשכב על המיטה שלו מתעלם מקיומי. אני אשכרה עליתי בשבילו שש קומות במעלית שבקושי זזה והוא מתייחס אלי כמו לפח זבל.
״אני לא מבינה מה הקטע שלך, היינו בסדר גמור בימים האחרונים, אפילו ממש חברים טובים, מה פשר ההתהפכות הזאת?״
אם טל מסובב לי את הגב כרגע רשמיתי אין לי חברים, אמיר מסנן אותי מאז ששלחתי לו הודעה לבדוק לשלומו ומיתר לא תשים עלי אם טל יגיד לה, ככה שיוצא שאין לי חברים.

אין תגובה מטל, אני מרגישה ממש אוויר עכשיו, מרגישה רע מאוד, לא מאמינה שברגע קטן נעלם לי החברה היחידה שהייתה לי, כנראה שיש לי בעיה, בעיה באופי שאנשים לא מצליחים להתחבר אלי וגם אם הם מצליחים אז אני הורסת הכל איכשהו בדרך הקיפה, בסופו של דבר אני זאת שסובלת מכך וליובל אין דרך לעזור לי, אין לו זכות לקבוע לאנשים להיות חברים שלי, בכללי אני גם לא רוצה, אם יהיו לי חברים זה יהיה אך ורק מרצון שלהם ולא בגלל אילוצים, כי תאמינו לי מניסיון לא כיף שחברה מסתכלת עלייך בפחד וממשיכה לשחק אותה חברה טובה שבעצם מנסה כל שניה להתחמק ממני כאילו אני השטן.

הלכתי לחדרי שאני מלאה במחשבות והמון פחדים תוקפים אותי, אני מדמיינת אותי חיה את כל חיי ביחד עם שירה ויובל וכבר יש להם חמישה ילדים כמו שיובל רוצה ואני עדיין תקועה להם בחיים כי אין לי חברים, אני רואה את העתיד המבודד שמצפה לי ונכנסים בי רגשות אשם על כך שלא השקעתי בנושא החברתי יותר בעברי, תמיד זילזלתי וזה לא עניין אותי, אבל עכשיו שנתנו לי אצבע לראות איך החיים שאתה מוקף סביבך חברים והם פשוט נהדרים, הלוואי וכל החיים שלי היו נראים ככה מאושרים, עם חברים וישיבות וגברים שרוצים להתחיל איתי אבל חוששים, שטל תמיד ישמור עלי ומיתר תהיי לידי אבל לא יותר מידי שתבין שאני גם צריכה ספייס, אבל הרגעים הכי מאושרים בחברה הוא שאתה נמצא ליד ידיד טוב כמו טל, הכי כיף לי בעולם לזרוק עליו דברים אני מרגישה שהלב שלי דופק והפרפרים בבטן רוצים רק לצאת שאני איתו, אבל כנראה שיש בי פגם ואלו לא החיים שאמורים להיות לי.