מסוכן בשבילך

פרק 21:

*בתמונה נעה וטל (לא מאמינה שלקחתי דמויות מדמדומים🤦🏼‍♀️🤷🏼‍♀️)

21#\מסוכן בשביל;משוכתב

״נמאס לי אני כבר מעל חמש שעות לומדת ובלי הפסקה״
התלוננתי כששירה נכנסה לחדר שלי עם כוס מים קרים. חזרתי בשלוש מבית הספר וישר הסתגרתי בחדר במטרה ללמוד לבגרות בהיסטוריה, עכשיו כבר השעה שמונה בערב ואני מתה מרעב.
״מסכנה שלי, אני זוכרת שלי היו בגרויות, לפני שש שנים ניראלי״
היא אמרה והתיישבה לידי. שתיתי את כוס המים במהירות, אין ספר שהייתי צמאה מאוד.
״ולמדת ככה כמוני?״
נשכבתי על המיטה והרגשתי איך העייפות מתחילה להשפיע עלי.
״לא נראלך, אין לי בכלל בגרות, מכיתה יא אני כבר עם יובל ומאז פשוט התחלתי להבריז חופשי״

״אז יובל נתן לך להתדרד ככה בלימודים?״
סיקרן אותי לדעת מה עבר על הזוגיות בניהם ואיך היא השפיעה על יובל ועליה.
״הייתי חננה עד כיתה י, אחי אביר נרצח ומאז אני כאן, אז הייתי אומרת שאני הפסקתי ללמוד בגלל אביר״
היא הסבירה והנהנתי. אני לא הכרתי את אח שלה אביר, אבל אני יודעת שהוא לא חי יותר ושיובל היה חבר טוב שלו אבל לא חבר ממש טוב, אני גם יודעת ששירה ידידה של יובל מאז שאביר נרצח, יובל דאג לה ושמר עליה ואז הם התאהבו, למרות שאני בטוחה ששניהם היו מאוהבים זה בזה עוד מהרגע שנפגשו.
״יובל פשוט אמר לי שבעתיד אשלים את הבגרות כי כרגע אני לא בנויה לזה נפשית, אבל עכשיו אני כבר כן מוכנה, אז אולי אתחיל ללמוד באמת״

״לא, זאת תהיה טעות חייך, תאמיני לי מנסיון״
אמרתי במרירות ושירה ציחקקה. לימודים זה דבר מעצבן מאוד, אתה לא יכול לברוח מזה לעולם.
״כמה עוד נשאר לך? חצי שנה? את נותנת פוש אחרון ואז חיה באושר ועושר״
הנהנתי לחיוב. כן היא צודקת, אני ממש קרובה לסוף, לוותר עכשיו יהיה טעות גדולה מאוד.
״ולמצוא את הנסיך על הסוס הלבן ולהתחתן איתו לפני שיובל ירצח אותו״
אמרתי בציחקוק ושירה הצטרפה לצחוק שלי.
״ביקשתי שתקראי לה לארוחת ערב לא שתדברי איתה ותייבשי אותי למעלה״
יובל נכנס וגילגל את עיניו בחיוך.
״ואוי שכחתי מזה בכלל,״

״אני מתה מרעב, מקווה שיש המון אוכל״
קמתי בדילוגים ורצתי את המעלית לוחצת מליון פעם כל הכפתור כדי שככה המעלית תגיע יותר מהר.
״לא אכלתי כלום מהארוחת בוקר באמת״
אמרתי כאשר שלושתנו היינו בתוך המעלית וכל מה ששמעתי זה הבטן המקרקרת שלי.
״למה לא אכלת את המאפים בבית הספר?״
יובל שאל בדאגה ואני נזכרתי שמבחינתו אני אוכלת כל יום את המאפים שהוא מביא לנו.
״אה נכון אכלתי את זה״
אמרתי בחיוך ביישן ויובל עדיין הסתכל עלי בחשד. הוא עלה עלי בטוח.

״הבגרות שלך נדחתה לשבוע הבא ביום רביעי,״
יובל אמר באדישות ואני הסתכלתי עליו במבט מופתע.
״לא יכולת לשתף אותי בזה לפני שלמדתי כמו מפגרת?״
אמרתי ביאוש. הוא נתן לי לחזור על חומר שלומדים בשנה וחצי בחמש שעות מסכנות ולא עדכן אותי אפילו שיש לי עוד שישה ימים ללמוד לבגרות המעפנה הזאת.
״הלקח נעה, איך תלמדי את הלקח?״
הוא אמר בגאווה והמעלית נפתחה, ריח מעולה של אוכל עטף אותי והרעב שלי חגג.
שנאתי כל כך שיובל עושה לי קטעים של חינוך, כאילו הוא בטוח שאם לא הוא לא הייתי יכולה לבדי.
״בתאבון,״
יובל אמר ואני כבר התחלתי לזלול את העוף המטוגן והטעים שהיה על השולחן.