פרק 17:

3.9K 186 15
                                    


ידעתי  שיש לי רק אפשרות אחת לצאת מהסיבוך שנכנסתי אליו והיא יובל, הוא יכול לעשות הכל לגרום להכל להשתנות עם קצת איומים פה ושם, כולם בכיס הקטן שלו, הוא יצר לעצמו תדמית של איש מסוכן.
אולי אני מראה ליובל שאני לא כל כך יודעת איזה כוח יש לו, אבל לפי מה שאני רואה יש לו הרבה השפעה. חייגתי ליובל והמזכירה שלו ענתה לי.
״היי נעה, יובל בפגישות עכשיו משהו דחוף?״
שנאתי כל כך שהיא עונה לי מתי שאני מתקשרת ליובל, למה היא פשוט לא מסוגלת להביא לי לדבר איתו וזהו.
״תביאי לי את יובל״
אמרתי בקול בכייני, באמת בכיתי, לא בכיתי ככה מאז שגיליתי שאני יתומה.

״הכל בסדר? את רוצה לספר לי? יובל לא יכול לדבר עכשיו בטלפון״
רציתי לרוץ לבית ולהרביץ למזכירה הזאת מכות, מה הבעיות שלה להביא לי את יובל.
״לא אכפת לי, תביאי לי אותו עכשיו״
צעקתי ויצאו לי קולות של בכי מבלי שתכננתי. לפתע הבחנתי בילדה עם שיער בלונדיני ארוך מסתכלת עלי בפרצוף מפוחד.
״אני אנסה״
המזכירה אמרה לי בשקט. אני מאמינה שיובל יתפנה בשבילי בשניות שרק ישמע מה קרה לי עכשיו.

״מצטערת על ההפרעה,״
שמעתי את הקול של המזכירה אומרת ותיארתי לעצמי שהיא נכנסה למשרד של יובל הרגע.
״אבל כבר הפרעת״
הקול הקר והרע של יובל נשמע ושמעתי את המזכירה משתעלת טיפה.
״מר גדליה, אחותך בוכה על הקו היא לא מוכנה להסביר מה קרה היא רוצה אותך״
המזכירה דיברה בשקט והיה נשמע שהיא מפחדת טיפה.
״בוכה? למה לא הבאת לי אותה ישר״
ידעתי שברגע שיובל ישמע שאני בוכה הוא יעזוב הכל. הרי בחיים לא התקשרתי ליובל בוכה מהבית ספר.

״סיימנו פה אתם מוזמנים לעזוב״
הקול הקשוח של יובל נשמע ושמעתי כמה תלונות אבל יובל השתיק אותם ונשמעו צעדים של אנשים ולאחר מכן סגירת דלת.
״פעם הבאה את ישר מעבירה לי אותה״
הקול הקשיח של יובל נשמע ולאחר מכן נשמע דלת נטרקת.
״נעה? מה קרה? עשו לך משהו?״
הקול הדאגני של יובל נשמע וגרם לי לבכות עוד יותר.
״יובל,״
אמרתי בבכי ויכולתי לשמוע את יובל מתחרפן רק מהקול שלי.
״אני מגיע אלייך עכשיו, אבל תדברי מה קרה?״
הוא היה נשמע נסער יותר מתמיד. מה שחסר לי זה שיובל יגיע לבית ספר שלי וכולם יפחדו ממנו.

״היא אמרה על טל שאין לו חינוך״
אמרתי בבכי בלתי פסיק.
״מי אמרה? תדברי מובן נעה״
יובל קבע ויכולתי לשמוע אותו יוצא מהמשרד ומתארגן במהירות ליציאה.
״המורה נו, אז הבאתי לה סטירה יובל״
הדמעות שלי יצאו מבלי לעצור, הרגשתי כל כך עלובה על המעשה שלי.
״את עשית מה?״
יובל  צעק והיה נשמע עצבני במיוחד.

״מאמי מה קרה?״
שמעתי את הקול של שירה בקרע ותיארתי לעצמי מה יובל יגיד לה.
״העפתי לה סטירה, היא אמרה מול כולם שיש לי בעית עצבים״
התלוננתי בבכי ולפתע קלטתי שהילדה הבלונדינית עם השיער הארון עדיין מסתכלת עלי באותו מבט.
״מה? נעה הרבצת לה? את אמיתית איתי? תישארי איפה שאת ואל תזוזי אני מגיע עכשיו״
יובל ניתק את השיחה. הוא מתחרפן עכשיו, בטח לא מבין מה קרה לי, את האמת שגם אני לא יודעת מה קרה לי, ממתי אני עונה למורות בחוצפה וממתי אני מעיפה להם סטירות?  איפה הכבוד שלי אל אנשים מבוגרים? אני חושבת שפשוט שכחתי הכל באותו רגע, את כל הגבולות שלי את כל הפחדים שלי, פשוט השארתי הכל בצד וכך נוצרה נעה מסוכנת, נעה שיש לה פיוז קצר מאוד, נעה שממש דומה ליובל.

מסוכן בשבילךWhere stories live. Discover now