מסוכן בשבילך

פרק 23:

״ומאז המשכתי לעבוד בתור ברמנית עד שיובל הוציא אותי ולקח אותי לגור איתו, הוא באמת דאג לי כפי שהבטיח אפילו שנפרדנו הוא המשיך לפרנס אותי ולשמור עלי״
שירה סיימה את הסיפור עם דמעות בעיניים. לי גם היו דמעות, לדעת שהאנשים שהכי קרובים אלי עברו כזה מצב נוראי עושה לי כל כך רע.
״זה ממש מוזר כי זאת בדיוק אותה שמלה שלבשתי וגם מצחיק כי גם אז את בחרת את השמלה הזאת״
יובל אמר ברוגע. אני כן זוכרת את היום הזה, יובל הוציא אותי מבית הספר וביקש ממני למצוא שמלה ונעליים לא משנה מה המחיר, אני הופתעתי אבל פשוט עשיתי מה שאמר, פשוט בחרתי את השמלה הזאת כי היא הכי משכה אותי לעין בדיוק כמו עכשיו.
״פשוט אם תלבשי את השמלה הזאת כל הערב אביר יהיה לי בראש והשמלה המלאה דם, את יכולה ללבוש אותה אבל זה פשוט יעשה לי רע״
שירה הסבירה וניגבה את הדמעות.

״ממש לא, היא לא לובשת אותה״
יובל שבע וחיבק את שירה. אני ניגבתי את הדמעות שלי ונשמתי עמוק.
״ברור שלא, היא כבר נראת לי ממש מכוערת״
קבעתי ושירה חייכה אלי בעצב. ראיתי שגם יובל קצת עצוב, וכמובן, הוא מרגיש אשם כי לא הגן מספיק על שירה ואביר, אבל אני יודעת שזה לא אשמתו ומה שאמור לקרות קורה.
״אני אוהבת אותכם״
שירה אמרה עם דמעות בעיניים ואני ויובל חייכנו, ותאמינו לי חיוך מיובל זה שיא גינס חדש.
״גם אנחנו אותך״
אמרתי וחיבקתי אותה הכי חזק שיכולתי.
״מאוד אוהבים״
יובל הוסיף והצטרף לחיבוק שלנו. היינו ממש כמו שלושה אנשים מוזרים שמתחבקים באמצע חנות בגדים שבכלל סגורה.

״טוב די להיות דביקים,״
שירה ציחקקה ויובל הוסיף, ״זאת נראת שמלה יפה״
זה היה מוזר שהוא מתערב לנו במה נלבש. אני ושירה ישר הסתובבנו כדי לסקור את השמלה והיא באמת הייתה יפה, היא הייתה כחולה וצמודה, היה לה רק כתיפיה אחת ובצד השני של הכתף זה פשוט היה סטרפלז יפה ממש.
״אני עוד אתחיל לחשוד שיש לך חוש אופנה״
אמרתי ליובל ושירה צחקה עם כל הדמעות, לראות אותה צוחקת אחרי שבכתה מצער, כל כך משמח אותי.
״ממש, בלי שירה אני לא יודע מה ללבוש״
הוא אמר וחיבק את שירה שהם שניהם עדיין מסתכלים עלי, כאשר יובל מאחוריה.
״די להתחנף, יאלה לכי למדוד אנחנו בחנות הזאת כבר מעל שעתיים״
שירה קבעה ואני לקחתי את המידה שלי וישר הלכתי לחדר מדידות.

״ואוו,״
טל אמר שנכנס לחנות ביחד עם מיכאל, זה היה תזמון מושלם, בדיוק שיצאתי מהתא מדידות שהשמלה עלי.
״את הכי יפה בעולם״
שירה אמרה בהתרגשות ואני חייכתי בבישנות. כולם הסתכלו עלי זה היה מביך במיוחד, למה הם מסתכלים ככה.
״קוף קטן, ממתי נהיית כזאת יפה אה?״
יובל אמר וגיחוך וראיתי שהוא מופתע קצת. פעם ראשונה שבאמת לבשתי משהו צמוד וחגיגי, תמיד אני לובשת רחב, חולצות רחבות, מכנסי טיטול, או ג׳ינס בוי פרד, ובחורף הייתי מאוהבת בטרנינגים, הכי כיף איתם. אבל הפעם באמת לבשתי צמוד.
״אם תבואי ככה שירה לא תהיה כלת האירוע״
טל אמר וכולם צחקו. אני הסתובבתי למראה והופתעתי לראות את עצמי, לא ידעתי שאני יכולה להיראות כל כך יפה בשמלה כזאת.
״את לוקחת אותה נעה״
שירה קבעה ואני עדיין בחנתי את הגוף שלי. איך רק עכשיו אני ממש רואה את הגוף הזה? תמיד הוא היה מוסתר על ידי מחשבות שאני שמנמנה ולרוב על ידי בגדים רחבים.
עוד אז ששירה הלכה לקנות איתי בגדים ושינתה לי את כל הבגדים שהייתי רגילה ללבוש, זה לא כזה עבד, כי אומנם היא באמת קנתה ביחד איתי בגדים אבל הם עד עכשיו עוד עם התיקט עמוק עמוק בארון שלי ביחד עם כל הבגדים הלא משומשים שלי.