מסוכן בשבילך

פרק 27:

נקודת מבט של יובל:

״היי אני אמא של היצור הזה,״
גילה הופיעה בפתח המעלית לבושה בבגדי יוקרה ונראתה מעולה יותר מאי פעם.
״איך נכנסת לכאן?״
שאלתי בעצבים ושירה הייתה בהלם מוחלט. שירה יודעת שאני רצחתי רק את רוני, היא יודעת גם שאני מאומץ, סיפרתי לה על גילה, אמא של נעה ובאמת שכל מה שידעתי על גילה זה שהיא טסה למקסיקו עם הכסף שהשארתי לה ועבדה שם כזונה.
״בחיוך. עכשיו, איפה נעה?״
היא ענתה לי בביטחון רב. הייתי בהלם מוחלט, לא הבנתי איך נתנו לה להיכנס, איך היא מדברת אלי ככה בביטחון ולמה היא נראת כל כך מצויין, יחסית לפעם האחרונה שראיתי אותה.

״אין נעה, את מתה בשבילה״
אמרתי בקשיחות. אחזתי בידה של גילה ומשכתי אותה באגרסיות אל תוך המעלית כדי שנעה לא תצא ותראה אותה בטעות.
״מה אתה עושה?״
גילה צעקה בקול סנובי ושירה הסתכלה עלי מופתעת במיוחד.
״שירה לכי לנעה ותביאי לה את האוכל, לא לדבר איתה על כל מה שקרה עכשיו״
קבעתי ושירה יצאה בפרצוף מופתע מהמעלית ואני סגרתי אותה לאחר ששירה יצאה.
״מה סיפרת לנעה עלי?״
גילה שאלה אותי בעצבים, היא התחילה לקלוט שאני מסתיר מנעה את האמת.

״שאת גם נרצחת, אני אמרתי לך במפורש לא להתקרב אלינו יותר. מה את עושה כאן בדיוק?״
כל הגוף שלי השתגע, אני לא חשבתי על המצב הזה גם לא בסיוטים הכי גדולים שלי.
״תתבייש לך, אתה חתיכת חוצפן. שיקרת לה לגבי?״
היא צעקה והרימה את ידה במטרה להרביץ לי בדיוק כמו פעם שהייתי בן עשר שעשיתי שטויות עם מיכאל היא הפליקה לי מתוך עצבים.
רק שהפעם, תפסתי את ידה ולא נתתי לה לפגוע בי.
״אני רוצה לראות אותה עכשיו״
היא קבעה בקשיחות והשתחחרה מידי. אני לא יודע איך להגיב למצב הזה, אם להתגונן, אם להתחרפן, אם לספר את האמת, פשוט אין לי מושג מה לעשות.

״בסדר, את תראי אותה תרגעי. אבל לא עכשיו, היא במצב התאוששות היא כמעט מתה היום״
אמרתי לה בעצבים. אין לי כבר אופציה אחרת, היא לא תעזוב אותי עד שתיפגש עם נעה.
״מה? אתה חתיכת חסרת אחריות״
היא שוב פעם הרימה את היד שלה כדי להחטיף לי ואני תפסתי אותה במטרה להגן עלי.
״ואת חתיכת אלימה״
אמרתי לה בקשיחות והיא התרחקה ממני בעצבים.
״אתה לקחת על עצמך את האחריות עליה, זה אסור יובל, היא הייתה אמורה להיות תחת חסותי, אתה לא היית מספיק בוגר כדי לטפל בה״
היא צעקה כמו משוגעת.
״את לא היית בדיוק במצב של לטפל במישהו, בקושי בעצמך טיפלת״
קבעתי בקשיחות והיא שתקה והסתכלה עלי חסרת אונים.

היא הייתה מאופרת ושיערה היה מסודר בתסרוקת של קוקו גבוהה ומתוח, היא לבשה שמלה לבנה ויוקרתית, עם מגפיים שחורות. אין ספק שהיא ממש עברה שינוי.
״יובלי, אני באמת גאה בך שאתה הצלחת להגיע למקום כזה, אבל אין לך סמכות לטפל בילדה,״
היא אמרה לי בשקט והמעלית נפתחה לפתע וטל עמד בפתח.
״מה?״
טל אמר מופתע והסתכל על גילה בפה פאור. רק זה מה שהיה חסר לי, שטל ידע על גילה.