פרק 49:

3K 233 57
                                    

בטח שמתם לב שנתן גושן= אהבה!
אה ולבנות שקשה עם הקטעים המיניים, תקראו ברוגע, כי אין.
(לא לשכוחח, ללכת לפרק הראשון או השני ולהגיב ולדרגג, אני חייבת לנצח בהתערבות הזאת!🙏🏻)


נקודת המבט של יובל:

אני מתחרפן כאן, הראש שלי מתפוצץ מרוב דאגה. לא מאמין שנתתי לה לנסוע לבד. היא הרי תמימה כל כך, מה חשבתי לעצמי? היא לא שמה לב לדברים שקורים סביבה ואני שלחתי אותה לבד מבלי שום שמירה מסויימת. זאת טעות גדולה, טעות ענקית שלי. גם איך לא שמתי לב שהיא בקושי ומדברת איתי בשיחות, איך היא עונה לי על כל תשובה בגימגום ובשקט. איך היא לא נעה שאני רגיל אליה. מרוב שלא רציתי להתערב לה בעניינים עם אליה כי היא בעצמה ביקשה ממני שלא אהיה כמו שומר הראש שלה כי יש לה חיים משל עצמה. אז פשוט הסרתי דאגה, נתתי לבחור שהיה נער בסיכון לשמור עליה.

אני מרגיש כל כך מפגר, כי אני לא טועה בדברים שאני עושה, אני חושב על כל צעד וצעד הרבה לפני שאני מבצע. גם עם נעה תמיד פעלתי בצורה חכמה, ידעתי מה לדרוש ממנה ומה לא. אני לא יודע מה קרה או מה חשבתי לעצמי שנתתי לה לעשות מה שהיא רוצה, הרי היא לא מספיק בוגרת בשביל לפעול לבד. היא חכמה ולא פראיירית אני לא מזלזל ביכולות שלה בכלל. אבל משהו קרה, ששינה אותה, אם היא לא דיברה איתי על מה קרה ששאלתי אותה, אז אני בטוח במאה אחוז שמישהו פגע בה והיא מפחדת מהתגובה שלי.

אני עוד יותר מתחרפן שאני לא יודע מה קרה, אני לא יודע מה עבר עליה בחופשה הזאת, אני לא יודע אם אליה אחראי על מה שקרה לה, אני לא יודע אם סתם מישהו ברחוב עשה לה משהו, אני אפילו לא יודע אם אני טועה או צודק, למרות שאני ממש מרגיש שהיא סובלת. אני נמצא במצב של חוסר וודאות, אני לא מצליח לתפקד ככה. למרות שאני משדר קשיחות כרגע מול השומרים, בתוך תוכי אני מרגיש שאני מתפוצץ.

הטלפון שלי מצלצל ואני עונה במיידי.
״יובל, הם לא בתאילנד. איתרנו אותם במצלמות אבטחה בשדה התעופה, הם עלו לטיסה למלדיבים ומשם עלו על ספינה לאי מסויים. מנסים לאתר אותם,״
אני לא יודע מה לחשוב, באמת שאני משתגע.
״רונן. תשנה מסלול עכשיו למלדיבים.״
נכנסתי לחדר של הטייס רונן והוא הסתכל עלי בפרצוף מופתע.
״אבל זה לא אפשרי, זה מסלולים שנקבעו״ , ״עכשיו. לא מעניין אותי ממה שנקבע״ צעקתי בעצבים. אני לא מתכוון לאבד את נעה בגלל עניינים טכנים.

״אדוני באמת שאין יכולת לשנות מסלול.״
רונן היה נראה מיואש, ראיתי בעיניים שלו שהוא רוצה שאפסיק לשגע אותו, אבל זה לא מעניין אותי.
״למי צריך להתקשר?״
שאלתי בקשיחות והוא הצביע על טלפון עם שפורפרת.
״שם מודיעים על מקרים חרגים.״
הוא אמר ואני הרמתי את השפורפרת.
״שבע שמונה אחד, יש בעיות?״
קול של אישה מוסמכת נשמע מהקו.
״אנחנו צריכים לשנות מסלול עכשיו.״
קבעתי בקשיחות. לא עניין אותי הנהלים, כל מה שעניין אותי זה נעה.

מסוכן בשבילךWhere stories live. Discover now