פרק 30:

4K 212 23
                                    

אליה- היה חבר טוב של טל ועובד אצל יובל, הוא הופיע בפרק 11 ו-12 למעוניינות להיזכר יותר.
*ממליצה לחזור לפרק הקודם כדי להיזכר בעלילת הסיפור כי הרבה זמן לא העלתי פרק הייתי בשוויץ.

נקודת מבט של יובל:

״נו איפה היא?״
גילה אמא של נעה שאלה בחלץ כאשר נכנסתי אל הבית שבעלה שכר.
״היא מתאוששת״
אמרתי בקשיחות. העדפתי לא לספר לה על כך שנעה לא רוצה לפגוש אותה.
״איך היא הגיבה?״
גילה שאלה בלחץ שוב. יחסית, נעה קיבלה את העניין הרבה יותר טוב ממה שציפיתי, אומנם היא שברה קנקן מים אל מול עיני, אבל היא לא ברחה, היא לא התבודדה, היא הבינה והפנימה את מה שאמרתי לה.
״בסדר, ניראלי. היא בכתה אבל בעיקר עצבנית״
סיפרתי וגילה התיישבה בספה ואני גם.

״היא כועסת עלייך?״
גילה שאלה. נעה הייתה אמורה לכעוס עלי, אבל רק אם הייתי מספר לה שאני הייתי אחראי על העזיבה של גילה.
״לא סיפרת לה?״
גילה שאלה בגילגול עיניים. אני מודה, לא יכולתי להתמודד עם הידיעה שנעה יודעת שבגללי היא לא ראתה את אמא שלה חמש שנים.
״ואת גם לא,״
אזהרתי את גילה. אני יודע שנעה כן צריכה לדעת את האמת אבל אני פשוט לא מסוגל לספר לה.
״אתה חוצפן, מגיע לה לדעת את האמת יובל״
גילה הייתה עצבנית ובצדק.

״אני אומרת לך, אם היא לא תגיע ביומים הקרובים אני אגיע אליה מבלי לשאול אותך. מובן?״
היא איימה עלי. ככה או ככה אני לא אתן לה לראות את נעה.
״אל תאיימי עלי, גילה אני לא חבר שלך״
אמרתי לה בקשיחות והיא גילגלה את עיניה.
״אתה הילד שלי, בין אם אתה רוצה ובין אם לא. אמא זה לא קשר דם, זו מי שגידלה אותך״
רציתי לחנוק אותה באותו הרגע, אני כל כך לא אוהב שאומרים שגילה היא אמא שלי.

״אבל את לא גידלת אותי, גידלתי את עצמי״
אמרתי לה באדישות והיא אחזה בידי אבל אני התנגדתי.
״כן, מי הניקה אותך שהיית בן חודש וקצת? אתה? לא ניראלי יובל״
היא אמרה ברגישות. שתעשה לי טובה ותפסיק לעשות את הסצנה הזאת.
״כן ומי נתנה לילד בן ארבע לחזור לבד לבית מהגן? אני בחיים לא אשכח את האמהות בגן מסתכלות עלי כאל ילד מסכן״
היא בכלל לא יודעת כמה היא לא אמא שלי, היא כל כך לא התנהגה כמו אמא אמיתית.
״יובל הייתי צריכה לעבוד״
היא התגוננה ואני גילגלתי את עיני.

״היית צריכה לתת לאבא, לא לעבוד אמא.״
אמרתי לה בקשיחות. אני עוד זוכר שהייתי בן חמש, חזרתי מהגן ושמעתי רעשים מהחדר שלהם.
״יובל, בחיים לא היינו במצב כספי טוב,״
פשוט אין לה במה להתגונן, היא הרי יודעת כמה היא נוראית בתור אמא.
״הייתי ממש קטנה לאומת אבא שלך, עד שנעה הייתה בת חמש היינו די יציבים״
אם היא קוראת לזה יציבים, אני לא רוצה לדעת מה זה לא יציבים בשבילה.
״עד שאבא נרצח היינו יציבים, אני עבדתי״
היא הוסיפה לכל המילים החסרות ערך שלה עבורי.

מסוכן בשבילךWhere stories live. Discover now