פרק 31:

3.5K 220 17
                                    


נכנסתי לחדר אוכל כדי לקחת לעצמי ארוחת ערב קלילה, הייתי ממש רעבה, המחשבות על אמא שלי לא יצאו לי מהראש, אני עדיין לא עיקלתי את העובדה שהיא חיה. אני גם רוצה לפגוש אותה משתי סיבות, הראשונה היא כדי לראות אותה במציאות ולעזור לעצמי לעקל את המציאות החדשה, הסיבה השנייה היא כדי להבין למה היא עזבה אותנו לבד לחמש שנים לאחר הרצח של אבא. היא הרי הייתה יכולה להישאר, אבל היא העדיפה לעזוב, לברוח מהכאב. להשאיר את שני ילדיה להתמודד לבד עם כל מה שנשאר, להתמודד לבד בחיים האמיתיים, יובל הוא מי שבאמת התמודד, אני זאת שתמיד סמכתי עליו והוא זה שדאג שלא יחסר לי דבר. לכן אני גם לא רוצה להיפגש איתה. אני ממש מבולבלת.

״רבקה תביאי סודה,״
יובל לפתע נכנס לחדר אוכל עם טל וצעק לרבקה האחראית על כל החדר אוכל, פעם היא הייתה השפית אבל יובל עשה שינויים.
״נעה, מה קרה את עצובה? תמיד את עצובה״
טל אמר וצחק צחוק מתגלגל. יובל קלט אותי וראיתי שהוא לא מרוצה שאני נוכחת לידו.
״מה?״
שאלתי את טל לא מבינה למה הוא מתכוון.
״את עצובה, תפסיקי, את יפה די להרוס תמיד״
טל הוסיף אבל הפעם היה נראה רציני יותר מתמיד, עד שהחיוך שלו חזר במהרה.
״את יודעת ראיתי את גילה, היא שווה, יש לך אמא שווה״
טל הוסיף ועשה תנועות עם הידיים שלו שלא כל כך הבנתי.

״אני לא ראיתי אותה, אני גם לא רוצה״
אמרתי ויובל הושיב את טל כאילו הוא תינוק.
״נעה לכי לחדר״
יובל קבע ולא התייחס אלי בכלל.
״בא לי להישאר, עם חבר שלי, אתה צריך ללכת״
קבעתי. יובל הרגיז אותי, הוא חושב שעדיין יש לו את הזכות להשתיק אותי, אני עוד שבועיים בת שמונה עשרה, שלא יגזים.
״נעה, תעשי מה שאני אומר לך, קדימה״
יובל לא התייחס לדברי וסימן לי לצאת.
״בואי נעה, אני אנשק אותך״
טל אמר והסתכלתי עליו בפחד, הוא הטריד אותי קצת הרגע.
״נעה, החדר מחכה לך״
יובל הוסיף והופתעתי שהוא לא התייחס למה שטל אמר לי הרגע. הסתכלתי עליהם בתדהמה והתחלתי ללכת לכיוון המעלית, קצת מוזר הסיטואציה הזאת.

אין לי מושג מה עובר על טל עכשיו, אבל אני ממש עייפה, אני מרגישה שאני עומדת לקרוס, אני עדיין לא מעכלת שאמא שלי חיה, זה כל כך מוזר לי, משהו לא מסתדר לי בעובדה שהיא לא מתה, כי בהלוויה ראיתי גם איך קוברים את אבא שלי וגם את אמא שלי, אז מי היה בתוך הארון? איך זה הגיוני שהיא חיה, אני לא יכולה אני פשוט רוצה להדחיק את העובדה הזאת.

נכנסתי לחדרי ואז ראיתי אותה, על המיטה שלי, יושב עם רגלים משולבות, טל באמת צדק, היא נראת טוב.
״ילדה שלי, כמה התגעגעתי״
אמא שלי פתחה את הפה שלה, והלב שלי דפק חזק ממש.
״בואי אל תפחדי, אני יודעת שזה מוזר״
היא הוסיפה ואני שתקתי והתקדמתי אליה בצעדים קטנים, מפחדת כל כך.
״אני כל כך מצטערת,״
היא אמרה לי וראיתי את הדמעות בעינה. אני לא בכיתי, גם לא התכוונתי לבכות, פשוט התרכזתי בלהפנים שהיא נמצאת מולי.

מסוכן בשבילךWhere stories live. Discover now