כבר שלוש שעות שאני, טל ויובל יושבים בשקט מחוץ לחדר הלידה ומחכים שמיכאל יצא עם התינוק, אבל פשוט הזמן זז כל כך לאט. מסתבר שהתינוק לא ממש בקטע של לצאת, אז הם ממשיכים לחכות. אני מתה ללכת לבית ולהמשיך ללמוד למתמטיקה אבל אני לא רוצה להשאיר את טל כאן לבד.
חוץ מכך, הנוכחות של יובל מעלה בי בחילה, אני לא רוצה לראות אותו בכלל. הוא כל השלוש שעות האלו שתק, לא הוציא מילה, כאילו נבלעו לו כל המילים האפשריות. אני וטל דיברנו בנינו על מתמטיקה בעיקר, ובין היתר על שטויות. אבל יובל היה נראה בעולם משלו, מנותק מהמציאות, הוא אפילו לא פתח את הטלפון לראות מה השעה. פשוט הסתכל על הקיר ושתק. לא אופייני לו בכלל, בדרך כלל הוא מאוד כריזמטי, יודעים שהוא נוכח בחדר, הוא מתערב בכל דבר ובכל מילה, הוא חייב להרגיש שולט בהכל. אבל הפעם הוא שתק. לפחות הוא לא דיבר עם טל וגרם לאווירה להשתנות. כי בהתחלה שנכנסנו לחדר של כינר, אני הרגשתי מתח בגופי בגלל הנוכחות של יובל בחדר, אבל עם הזמן היא פשוט נעלמה, כי יובל כבר לא דיבר, לא הוציא מילה ולכן לא חשתי בנוכחות שלו, הרגשתי פתוחה.
״בקיצור, מתמטיקה זה גועל נפש.״
טל קבע ואני צחקתי. לפתע יובל קם ממקומו ופשוט הלך עד סוף המסדרון.
״את חושבת שהוא חולה? הוא לא הוציא מילה מהפה״
טל שאל אותי בשנייה שיובל היה מספיק רחוק כדי לא לשמוע אותנו.
״אני חושבת שהוא שותק בגללי, פשוט נותן לי טיפת כבוד אחרי כל השנים האלו״
אמרתי וטל הנהן לחיוב. יובל חזר למקומו מהסיור הקטן שלו במסדרון וישב כמו ילד טוב.
״יש לך גומות שאתה מחייך״
אמרתי לטל והוא צחק ואני נגעתי לו בגומות החמודות שלו.
״הן כאלו נעימות יואו,״
אמרתי בצחוק מתגלגל.
״טל אתה יכול להשאיר אותנו לבד?״
לפתע יובל פתח את הפה שלו ושאל את טל שעדיין צחק ממני, ולא שם לב ליובל.
״טל,״
אמרתי לו בקול רציני וטל הסתכל עלי ולאחר מכן על יובל.
״אתה יכול ללכת לכמה דקות?״
יובל שאל שנית בביטחון את טל וטל הסתכל עלי בשאלה, מחכה לבדוק אם זה בסדר מצידי שיעזוב.
אני לא יודעת אם אני מוכנה לדבר עם יובל אז פשוט הנדתי את ראשי לשלילה.
״מצטער אחי,״
טל אמר ליובל ואז הייתה שתיקה ממושכת, וארוכה. יובל לא הגיב לסירוב שלי, הוא פשוט שתק, אני שתקתי, טל שתק. שתיקה זה דבר יפה שחושבים עליה, אבל לא בבית חולים, כי אז אתה שומע המון דיבורים בין רופאים והמון ציפצופים של מוניטור. אז פתחתי את פי לאחר רבע שעה של שקט.
״ניראלי אני אזוז, כבר מאוחר ומחר יש בבוקר בגרות. תצלם לי את התינוק, סגור?״
שאלתי את טל והוא הנהן ונשק לשפתיי. אני פשוט לא עומדת יותר בשיגעון הזה, שיובל יושב מולי ומסתכל עלי מידי פעם, שטל לידי מדבר על מתמטיקה ומאחורי יש ציפצוץ של מוניטור, נהייה לי כאב ראש. הייתי חייבת ללכת.
״נדבר,״
טל אמר לי לא לפני שנשק לשפתיי שנית.
אני מתכוונת ללכת ברגל לבית, זה ממש כמה דקות מפה, גם ככה אני רוצה לעשות עם עצמי חושבים, לגבי העתיד שלי.
YOU ARE READING
מסוכן בשבילך
Actionנעה האחות הקטנה של האיש המסוכן ביותר בעולם. היא בעיקר תמימה ולא מודעת לרמות שאחיה הגדול מסוגל להגיע. היא חיה עם אח שלה יובל בבית חלומות ענק, ביחד עם טל, האח הקטן של החבר הטוב ביותר של יובל. אבל כמו בחיים יש בעיות, כי בלעדיהן הכל היה משעמם. נעה מתחי...
