פרק 25:

4.3K 221 22
                                    


נקודת מבט של יובל:

״בואי תאכלי,״
אמרתי לנעה שנכנסתי לחדר שלה. אני עצבני עליה ברמות מטורפות אבל אני חייב להמשיך לדאוג לה, אני יודע שהיא לא אוכלת כלום שהיא במצב רוח רגשי, היא פשוט זורקת את כל האוכל לפח ואומרת למטפלות שאכלה ושבעה.
״נעה קדימה, תנגבי את הדמעות ויאלה״
אמרתי והרמתי את השמיכה שהייתה עליה. היא הייתה אדומה וכל הכרית הייתה רטובה, לא ראיתי אותה במצב הזה מאז השבעה על ההורים שלה.
״את רותחת״
אמרתי כאשר נגעתי לה במצח, היא הייתה חמה כמו אש, אפילו יותר.

״יש לי סחרחורות,״
היא אמרה בקול צרוד. היא חולה, בדיוק כמו שקרה לה בשבעה של ההורים שלה, היא נכנסת למצב של רגשות אשם ונהפכת לחולה.
״קומי נעה, בואי לשטוף פנים״
הרמתי אותה בעדינות ולאט, ניגבתי לה את הזיעה וכל השיערות שהיו על פניה.
״לאט לאט״
נעה אחזה בי חזק וביחד הובלתי אותה לכיור כדי לשטוף את פניה, כל השירותים היו מלאים בבגדים גזורים, הזזתי אותם עם הרגל שלי ושטפתי את הפנים שלה במים קרירים. החזרתי אותה למיטה בעדינות.
״יובל,״
היא אמרה בשקט ואז הקיאה על המיטה בפתאומיות. התקשרתי לרוני המזכירה שלי והיא ענתה לי כעבור שניה.
״נעה מקיאה ועם חום, תזמיני את הרופא ותשלחי את ברוריה״
אמרתי וניתקתי את השיחה. הרמתי את נעה בידים שלי כדי שהקיא לא יגע בה. הושבתי אותה על הכיסא ונתתי לה לשתות מים קרים.

היא הסתכלה עלי ועצמה את עינייה בשניות והפילה את ראשה.
״נעה,״
אמרתי והרמתי את ראשה, שפכתי עליה מים קרים והיא פתחה את עינייה והרגיעה אותי מעט.
״אבא די כבר, לא רוצה״
היא מילמלה ואז ברוריה נכנסה לחדר ורצה לכיווני.
״נעה, בואי תקומי״
ברוריה אמרה בקול אימהי, היא השכיבה אותה על הריצפה והרימה את רגליה בעדינות.
״היא אכלה משהו?״
ברוריה שאלה אותי כאשר היא נותנת לי להחזיק את הרגליים של נעה מורמות כלפי מעלה.
״לא, היא זרקה את כל האוכל״
לא יכולתי להסתכל עליה במצב הזה, היא הייתה חסרת הכרה, ממלמלת מילים מוזרות.

״עוד שניה היא מגיעה לארבעים ואחת, זה נוראי״
ברוריה בדקה לנעה את חום הגוף שלה בעזרת מד-חום.
״תזמיני אמבולנס עכשיו,״
קבעתי בקשיחות והנחתי את הרגליים של נעה על הריצפה בעדינות. ברוריה התקשרה לאמבולנס ואני לקחתי מגבת, הרטבתי במים קרים וככה ניסיתי לקרר את המצח של נעה.
״נו שיגיעו כבר״
צעקתי בעצבים והמשכתי לקרר את נעה בעזרת המגבת.
הייתי חסר כוחות, לא יכולתי לעזור לנעה, אני רואה אותה חלשה מולי אבל אני לא יכול לעזור לה, לטפל בה, לא יכול להבריא אותה.
לפתע רוני המזכירה שלי פתחה את הדלת ונכנס הרופא עם תיק ציוד.

״יש לה ארבעים ושתיים מעלות״
ברוריה אמרה בלחץ והרופא החל לטפל בה, הוא קירר את גופה בעזרת חומר כחול, שהיה קפוא.
״מה אתה מכניס לה לגוף?״
שאלתי אותו כשראתי שהוא מוציא מזרק מהתיק שלו והתחיל להכניס לתוכו חומר נוזלי.
״זה אספרין, זה אמור לעזור לה,״
הוא הזריק את החומר ואני הייתי לחוץ מאוד.
״נעה, בואי מתוקה את צריכה לשתות מים״
הרופא אמר והרים אותה למצב ישיבה. אני החזקתי אותה ורוני הביאה כוס מים קרים.
״תביאי,״
אמרתי לרוני והיא הביאה לי את כוס המים והתחלתי לההכניס לפיה את המים. היא שתתה את כל הכוס ואז החזרתי אותה למצב שכיבה.
״עכשיו היא רק צריכה לנוח, וצריך אינפוזיה כדי להכניס לה נוזלים״
הרופא אמר והסתכלתי על רוני כדי שתשיג את כל מה הרופא צריך.
״אני אקח אותה לחדר שלי, תכיני את כל הדברים שם״
קבעתי והרמתי את נעה בעדינות מהריצפה, לקחתי אותה למעלית ורוני לחצה על הקומה שבה החדר שלי נמצא.

מסוכן בשבילךWhere stories live. Discover now