להוריד מִמְּךָ את העיניים

פרולוג

ימי השבת היוו עבורי שלווה, יום אחד בשבוע שכולו שקט ושליו ללא שום הפרעות, שבת למנוחה ולרגיעה מכל הלחץ שישנו בכל ימות השבוע, רק לא בשבת.

את השבת הזו לא אהבתי, פעם ראשונה שאני לא אוהבת את יום השבת. לא נהניתי לקום ביום שבת בבוקר בזכות חברתי הטובה, שיראל, שמהשנייה שעיני נפקחו פיה לא ידע מרגוע, הכל בגלל הכדורגל.
"את יודעת כמה זה חשוב לי, אריאל!" שיראל מתחננת ואני מגלגלת את עיניי בכעס. עצבן אותי שדווקא ממני, היחידה בחבורה שלנו שלא אוהבת כדורגל, פרט לחברתינו- דנה, היא מבקשת לבוא איתה למשחק באיצטדיון. היא תמיד העמידה אותי במצב לא נעים, היה קשה לי לסרב לעיניי הדבש שלה שמביטות בתחינה ובכל פעם מחדש הרגשתי רע שסרבתי לבקשותיה להצטרף אליה למשחק באצטדיון.

"לא." אני עונה בתקיפות, "אני לא הולכת לשום משחק כדורגל, ממש לא." השתדלתי לשמור על קור רוח ולהיות נאמנה להחלטה שלי לא ללכת למשחק שהתחננה שאצטרף אליה.

לא מצאתי שום סיבה מספיק טובה ללכת לאצטדיון הומה איש, להידחף בין אנשים ולסבול מצרחות וריח זיעה. אף פעם לא הבנתי מה מעניין כל כך בכדורגל ומה גורם לאנשים לשבת מהופנטים מול מסך הטלוויזיה או ללכת אל המשחק ולהידחף בין אנשים. אהבתי את השקט שלי ולא הרגשתי שום צורך לראות כדורגל בזמני החופשי ובטח שלא ללכת למשחק באצטדיון.

"בשבילי, אל תהיי רעה, יהיה כיף." היא מנסה לשכנע אותי, "נראה את החתיכים של הקבוצה שלנו."
גיחוך נפלט מפי בעקבות אמירתה, "'הקבוצה שלנו'? באיזה סרט את חיה." קולי נשמע מזלזל.
"אני לא חיה בשום סרט," שיראל מגלגלת את עיניה, "זו קבוצת הכדורגל שמייצגת את העיר שלנו, לכן קוראים לה 'מכבי פתח-תקווה."היא לא שוכחת להשיב לעקיצתי בהתגוננות.

למען האמת, לא עניין אותי לדעת למשחק של איזו קבוצה חברה שלי רוצה ללכת, הייתי בטוחה בדעתי לא ללכת לשום משחק כדורגל. הספיקו לי הפעמים שהיא ואחי הכריחו אותי לשבת איתם ולצפות במשחק כדורגל דרך מסך הטלוויזיה בשידור חי, באותן הפעמים הייתי נרדמת בישיבה על הספה למול הטלוויזיה שבה רצו כדורגלנים מצד לצד וניסו לחטוף את הכדור ליריבי הקבוצה שלהם, שבהם התחרו על הניצחון. בפעמים שלא הייתי נרדמת מול הטלוויזיה, הייתי מביטה בטלוויזיה בחוסר תוכן, חסרת הבנה מה אומרות המילים השונות שנזרקו מפיהם של שדרני הספורט, אליהם הצטרפו גם אחי וחברתי הטובה שהעבירו ביניהם דו-שיח על המשחק וצירפו מילים שלו הבנתי את פירושן שהרגשתי שמדברים לידי סינית ולא עברית פשוטה.

אני נאנחת וקמה מהמיטה המרווחת שלי, מחפשת את הכפכפים השחורים שהיו זרוקים היכן-שהוא בחלל החדר. לאחר שאני מוצאת אותם, אני נועלת אותם וצועדת אל עבר חדר המקלחת המשותף שלי ושל אחי הקטן בן החמש-יותם, שנמצא בהמשך המסדרון הקצר באורכו.

"המשחק הזה ממש חשוב, ארי." שיראל מספרת, "אנחנו נגד 'הפועל באר-שבע' ובפעם הקודמת הם כיסחו אותנו." היא מתהלכת אחרי אל חדר המקלחת.