אני מביטה בבגדים שעל גופי דרך המראה ומרוצה מהם, בגדים פשוטים ולא מתאמצים ליציאה קטנה עם שיראל. החלטתי שלהמשיך לשבת בבית ולהריץ רגעים וסרטים שקשורים לסער זה פאסה, הגיע הזמן שאני אעביר את זה, אתן לעצמי להנות ולא רק לשבת ולבכות, ולמרות שקשה לי להשלים עם האפשרות הזו - יכול להיות שסער ואני לא נועדנו להיות יחד.
במוקדם או במאוחר אצטרך להשלים עם זה, אני צריכה להקל על עצמי ולהפסיק רק להקשות על המצב שלי שגם כך לא מזהיר כרגע. קיים הסיכוי שיציאה עם שיראל תחזיר אותי לעצמי ושאתחיל לחשוב עם עצמי הלאה, אני עדיין צעירה וכל החיים לפניי בשביל שאתקע על גבר שבגד בי. אם הוא בגד בי, כנראה שהוא לא שווה אותי.
ארבעה ימים חלפו מליל המקרה ואני מבינה שהציפייה שלי למצוא או לקבל הוכחות שיעידו שהתמונות אינן אמיתיות - לא תתגשם, עובדה שסער נעלם מחיי כלא היה, או יותר נכון הוא נעלם באופן קונקרטי, הוא עצמו - דמותו נעלמה, אבל בלב ובמחשבות הוא נמצא שם תמיד, בכל נשימה.
"אריאל, שכחתי מזה לגמרי. בערב שסער הגיע לדבר איתך, הוא הביא איתו את הנרתיק שלך שלקחת באותו היום שהייתם באירוע והשארת אצלו במכונית." אמא נכנסת לחדרי ונותנת לי את התיק הקטן והשחור שלי שלמען האמת נשכח מזכרוני.
"תודה." ממלמלת ופותחת אותו בעזרת הריצ'רץ' שלו, כבר לא זוכרת מה אמור להיות בתוך התיק הקטן שלי.
אני מוציאה חפיסת מסטיקים שהייתה בתוכו ומחליטה לקחת אחד, לדרך. עד ששיראל ואני נגיע למסעדה אני אעסיק את הפה עם מסטיק המנטה במקום בבטני המקרקרת מרעב, אני מחכה לרגע שאטרוף המבורגר גדול עם מלא צ'יפס וקטשופ.
חתיכת דף נופלת על הרצפה ואני מביטה בו בחוסר הבנה ואז על הכתוב; "אני לא בגדתי בך, אהובה שלי, אני אוכיח לך שלא, וכשהאמת תצא לאור תביני כמה טעית."
אני מגלגלת את עיניי ומקמטת את הפתק הקטן, מעיפה אותו בעצבים לפח שבחדר שלי וצועדת צעדים מהירים לעבר אימי שיושבת יחד עם יותם בסלון וצופה עימו בטלוויזיה, בעודם מחכים לשעה שבה יתחיל משחק הכדורגל שבו סער משתתף, ואמור להתחיל בעוד כשעה.
"את ידעת שסער שתל פתק בנרתיק שלי?" אם אגלה שאמא שלי שותפה לשטות הלא-מועילה הזו אכעס עליה מאוד, היא יודעת שדברים שקשורים לסער מבלבלים אותי ולא עוזרים לי להמשיך הלאה ולהתעסק בעתיד הקרוב שלי.
"איזה פתק?" היא מכווצת גבותיה ומביטה בי בחוסר הבנה, נראה על פניה שלא יודעת על דבר.
"לא ידעת." אני ממלמלת בהבנה כשהיא מביטה בי כאילו שנפלתי מהירח.
הנייד שלי מצלצל ועל הצג מופיע הכינוי של שיראל, מה שמבשר לי שהיא כבר מחכה לי מתחת לבניין.
YOU ARE READING
להוריד מִמְּךָ את העיניים
Romanceקוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברי...
