"אני לא מאמינה שאנחנו נוסעים כבר שעה ועדיין לא הגענו." אני רוטנת ומכניסה לפי מחטיף הביסלי שגנבתי מארון החטיפים בביתי, שהפך להיות של יותם בלבד.
"עוד חמש דקות מגיעים." סער מודיע ואני מגלגלת את עיניי.
"אמרת את זה לפני עשר דקות." אני רוטנת בשנית, מניחה את ראשי על החלון ושומעת את אנחת הייאוש של סער.
"פניתי בפנייה הלא-נכונה, מבטיח לך שבעוד חמש דקות את כבר תהיי מחוץ לאוטו. ובלי קיטורים יותר, אמרת שאת נותנת לי הזדמנות אז תתני לי בלי התלוננויות מיותרות." הוא מזהיר, אני מהנהנת בהסכמה ומרימה את ידיי כחפה מפשע. אולי הוא צודק, אני כועסת על הדברים הקטנים במקום להנות מהרגע ומהבילוי שלנו יחד.
הבטחתו של סער בוצעה ואכן אחרי חמש דקות הייתי מחוץ לג'יפ הגדול שלו, מותחת את גופי, משחררת את עצמותיי שהתכווצו במהלך הנסיעה ומיישרת את משקפי השמש שנחו על גשר אפי.
"מה עושים?" אני שואלת מלאה באנרגיה כשחיוך חושף שיניים על פני, היציאה מהמכונית ושחרור האיברים שהתכווצו במהלך הנסיעה גרמו לאנרגיה חיובית לחזור אלי ולהתפרץ ממני, עדיף כך.
"טיול שטח בטרקטורון, זורם?" סער מציג בפני את התכנון להיום ואני מהנהנת בהסכמה. אני אוהבת אקסטרים, כל אקסטרים שאינו באוויר. יש לי פחד גבהים, שכל דבר שקשור לשמיים מכניס אותי לפאניקה ואני מתרחקת ממנו במהירות כמו מאש.
מעולם לא טסתי במטוס או הליקופטר ומעולם לא עשיתי בנג'י, אומגה או עליתי על טרקטורון מעופף. יש בזה משהו מבאס, בתור אחת שאוהבת אקסטרים ולתת לכל האדרנלין לפרוץ ממני, אני מאמינה שהייתי נהנית מהדברים האלו, אך הפחד משתק אותי לגמרי.
פחד הגבהים שלי מוזר בעיני, אין לי בעיה לטפס על הרים או לעלות על סולמות אך שזה מגיע למצב להיות בשמיים או לעשות דברים שאינם תלויים בי ואיני יכולה לשלוט בהם, אני נכנסת להתקף חרדה ומתחילה להזיע ולרעוד.
קיבלנו הסבר מהיר ממדריך ועלינו על הטרקטורון, סער תופס את מושב הנהג באופן אוטומטי ואני מתיישבת במושב שלידו. הטרקטורון נוסע במהירות על חולות, עובר סלעים ואבנים קשות שבדרך והרוח החזקה המתנגשת בפני עם עוצמת מהירות הנסיעה גורמת לי להרגיש שאני פורשת כנפיים ועפה באוויר שאני בסך הכל יושבת בטרקטורון ונוסעת בין הרים וגבעות, מישורים וסבכים. הרגשתי לא תלויה בדבר, חופשיה. זו הייתה הרגשה שונה וחוויה שונה, אך עם זאת זה הרגיש כל כך טוב לחוש בין עננים שאני על הקרקע.
אנחנו עוברים עם הטרקטורון המהיר אזור קטיף וסער עוצר את הטרקטורון באזור מוצל ונוח. הוא פורש את שמיכת המשבצות ואני מניחה עליה את סל הפיקניק, שנינו מתיישבים על השמיכה בנוחות כשהרוח פוגעת בפנינו בנעימות.
YOU ARE READING
להוריד מִמְּךָ את העיניים
Romanceקוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברי...
