יום שישי הגיע, היום שלי והיום האהוב בשבוע. יום שישי הרגיש לי יום נקי, לבן, מבורך, יום מלא בטהרה.
הוא היה היום שבו השתלטתי על כל הבית ובמיוחד על המטבח. בישלתי את האוכל לקראת שבת, חלות היו חלק ממסורת השישי בביתינו ועוגה מפנקת לקחה חלק צמוד, אי אפשר לסיים את ארוחת שישי ללא עוגה מתוקה.
בעוד פשטידת התירס שיותם אוהב יצאה מהתנור, פשטידת הפטריות שאהבה אימי נכנסה לתנור, החלות שהכנתי חיכו בסבלנות לתורן בתנור ועוגת גבינה עם פירורים שהכנתי התקררה במקרר.
על הגז עמד סיר הדגים החריפים שעליהם לא ויתרנו, גם חלק מהמנהגים בביתינו, ואליהם הצטרפו סיר מרק לקוסקוס שהכנתי ופסטה ברוטב שמנת פטריות.
בזמן שהאוכל מתבשל על הגז ובתנור, אני מתחילה לקרצף את הבית, מחלונות ותריסים ועד לרצפה האפורה. זה המעט שיכולתי לעשות בכל שבוע עבור אמא שלי שנותנת לי לגור בביתה ולא נותנת לי להוציא שקל על המגורים כאן. רשמתי לעצמי בראש לזכור להכין סלט ירקות ואת הסלטים המרוקאים שאמא לימדה אותי להכין, הגברתי את המוזיקה שפעלה דרך הרמקולים השחורים הגדולים שקנינו לאחרונה ועמדו משני צידי טלוויזית הפלזמה בסלון, בתקווה שתעיף את המחשבות על סער שצצו לפתע. כנראה שרק לבשל משכיח ממני אותו וגם זה רק לכמה דקות בודדות.
בערב, אחרי ההכנות שהעבירו לי את משך היום, יצאתי מהחדר שלי לבושה בשמלה לבנה וקלילה על הגוף, שחשפה את עורי מכתפי ועד למרפק ידי, וכאשר הגיעה לזרוע בד נעים ודק כיסה אותו.
אמא התרוצצה בבית לחוצה לקראת המפגש הראשון שלי ושל יותם עם חבר שלה מזה חודשיים, יכולתי להבין אותה, זה האדם הראשון שיוצאת איתו מאז הגירושים מגבריאל והאדם הראשון שמכירה לילדים שלה, לנו. התרגשתי עבורה, אם אמא שלי לחוצה כך ממפגש שלנו עם החבר שלה כנראה שהוא עושה לה טוב ושהיא רוצה שנאהב אותו כפי שהיא אוהבת אותו, אולי קצת הגזמתי- פחות משהיא אוהבת אותו, אהבה במידה ראויה.
"אוי!, אריאלי." אימי התקרבה אלי שמבטה הלחוץ עדיין על פניה.
"מהלחץ שכחתי להגיד לך שיש אורח נוסף היום." היא אומרת וחיוך קטן צץ על שפתיה.
"אמא." אני נושפת בכעס שלא אמרה לי זאת כשסידרתי עם יותמי את שולחן האוכל, מסתובבת אל המטבח, ומוציאה מהארונות והמגירות צלחת, סכו"ם וכוס נוספים אל השולחן.
אני מוצאת עצמי שוב חושבת על סער, ליבי דופק בחוזקה מהמחשבה עליו ועל שאצטרך להמשיך הלאה ולשכוח מהאהבה הקטנה שהתפשטה ברחבי ליבי אליו. צלצול הדלת נשמע בדיוק אחרי שאני מסדרת את הכלים על השולחן בצורה מסודרת, מעירה אותי מהמחשבות שהחלו לצוץ ותחושות הגעגועים שצבטו בליבי.
"ארי, פתחי את הדלת. אני מסדרת ליותם את ה-" אני קוטעת אותה בחוסר עניין.
"אוקיי." צועקת בחללי הבית, אנחה נפלטת מפי ואני מתקדמת אל הדלת באפיסת כוחות, מוכנה לחייך חיוך גדול ומזויף ברגע שאפתח את הדלת.
YOU ARE READING
להוריד מִמְּךָ את העיניים
Romanceקוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברי...
