אני מתעוררת בשעה לא ידועה, שכל שיערי הפוך על פני וצועדת אל חדר המקלחת המשותף של יותם הקטן ושלי. אני משפשפת בעיניי בחזקה כאשר אני מדמיינת את יותם מושך בידו של סער בכניסה לחדרו ואחר שפשוף העיניים וצביטה קלה שאני צובטת את עצמי ביד אני מבינה שזהו לא חלום.
הייתי בטוחה שזה סתם דמיון פּוֹרֶה של תת המודע שלי שאינו מרפה מן העניין עם סער, אך הבנתי במהירות שלא רק תת המודע לי פועל.
סער כאן, בבית שלי. כאן ועכשיו.
הוא עוצר את יותם מלהמשיך לגרור אותו אל חדרו אחרי שמסובב את ראשו, מביט בהמשך המסדרון וקולט אותי דרך עיניו הירוקות.
״מה אתה עושה כאן?״ אני שואלת המומה ועצבנית לראותו, סער היה אמור להסיק מכך שאיני משיבה לשיחות שלו שאני לא רוצה לדבר איתו ובטח שלא לראות אותו.
הוא צועד צעד אחד לעברי אך במהירות חוזר על צעדו ומתכופף אל יותם שמביט בנו בסקרנות.
אני עוברת ליד השניים ונכנסת אל חדר המקלחת, נועלת אחרי את הדלת ומנסה להתעורר על עצמי.
אחרי צחצוח שיניים וארגוני הבוקר הקטנים הנלווים, אני יוצאת מחדר המקלחת ולא רואה סימן לדמותו של סער. שמחתי שהבין את הרמז שאיני רוצה לדבר איתו והלך.
אני מכינה לעצמי את נס קפה הבוקר הקבוע שלי במהירות וצועדת חזרה אל החדר שלי, בדרך מסדרת על גופי את גופיית הספגטי השחורה שהייתה גופיית בטן צמודה.
קפצתי במקומי כאשר ראיתי את סער יושב בקצה מיטתי ומתעסק עם הנייד שלו, הוא לעומתי לא התרגש כלל ששם לב לנוכחותי והניח את הפלאפון בצד.
״מה אתה עושה כאן?״ אני שואלת בשנית היום ומביטה בו בכעס, מניחה את כוס הנס החם שלי על השידה הלבנה. ידי מונחות על מותני החשופות ואני מחכה לתשובה ממנו, למה היה לו קשה להבין את הרמז בכך שלא עניתי לו לשיחות הטלפון?
״לא ענית לי, רציתי לדעת מה קורה איתך.״ הוא אומר בסתמיות ומביט בעיניי.
״אז הנה, אני בסדר, אתה יכול ללכת.״ אני מחליטה ולוגמת מנס קפה הבוקר שלי.
הוא קם מהמיטה שלי ומתקדם אלי, אני מביטה בו שאני גומעת מהקפה ושהוא עומד מולי אני מספיקה להניח את הכוס חזרה על השידה.
״למה את כועסת עלי?, את מוכנה להסביר לי?״ הוא מביט בי מקרוב במבט הקשוח שלו ואני מחזירה מבט קשוח לא פחות, גם אני יודעת לשחק את עצמי קשוחה, לא רק הוא.
״אה, אתה לא יודע?״ אני משיבה ומצליחה להשיג את מטרתי כאשר אני רואה שהוא מתעצבן מדברי.
״הכל היה בסדר בינינו, תסבירי לי מה קרה.״ הוא אומר ומושך בידי בעדינות אל המיטה שלי.
סער מצליח לגרום לי להיענות לבקשתו ואני מוצאת עצמי נשענת על גב המיטה שלי בזמן שהוא יושב מולי ובוחן אותי, מחכה שאדבר. הפרצוף הרציני שלו חודר אלי ומצליח להוציא אותי מדעתי כמו תמיד, אני לא מצליחה להבין איך אדם יכול להיות כל היום עם הבעה כזו קרירה.
YOU ARE READING
להוריד מִמְּךָ את העיניים
Romanceקוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברי...
