להוריד מִמְּךָ את העיניים

פרק 47

פרק אחרון.

אני מרגישה משקל קל נוחת על גופי ומנסה להתעלם ולחזור לישון בעוד השמש מסנוורת את עיני וגורמת לי לפלוט מספר קללות מפי בכעס, אני אף פעם לא לומדת מטעויות ותמיד שוכחת לסגור את התריסים של החלון בלילה. אחר כך אני מתבאסת שאני מתעוררת מוקדם.

״ריאלי, קומי!״ קולו הגבוה של אחי הקטן נשמע וגורם לי לפקוח מעט את עיניי, ״יש לך יום הולדת.״ אני מרגישה את ידיו הקטנות נעטפות על כתפיי ולפתע ראשו מונח על גבי בעדינות. חיוך עולה במהרה על פני ואני מתהפכת על גבי ועוטפת את ידי סביב גופו.

״אפשר שתעיר אותי ככה בכל בוקר?״ אני שואלת בחיוך ונושקת ללחייו השמנמנות והמתוקות. אם אחי הקטן יעיר אותי בכל בוקר לעבודה, אני בטוחה שאשמח להתעורר ולא להמשיך לישון.

״אם תשני כאן עם אבוטבול אני אעיר אתכם.״ יותם מציב בפני תנאי שגורם לי להרים גבותי ולהביט בו בפליאה. ילד תחמן, מה הוא לא יעשה בשביל לראות את סער יותר זמן.

״בלי סער אתה לא תעיר אותי?״ אני שואלת המומה והוא מניד את ראשו ואז מושך בכתפו הימינית כאות שאינו יעיר אותי בבקרים. אני בהחלט צריכה להודות להוד רוממותו הקטן שהועיל בטובו להעיר אותי בבוקר של יום ההולדת שלי. אם כך, למרות שאני לא אוהבת ימי הולדת - חבל שיום הולדת יש רק פעם בשנה, עכשיו אצטרך לחכות שנה שלמה עד לפעם הבאה שאחי יעיר אותי משנתי.

״איך הגענו למצב שאתה אוהב את סער יותר משאתה אוהב אותי?״ אני שואלת בחוסר הבנה ורוטנת.

״אני אוהב אתכם באותה מידה.״ הוא נושק לשפתי נשיקה קטנה ומניח את ראשו על החזה שלי.

זה בכלל לא מעודד אותי שאחי אוהב את בן הזוג שלי באותה מידה כפי שהוא אוהב אותי, יותם צריך לאהוב את אחותו הגדולה יותר משאוהב את הכדורגלן שלו שבמקרה גם החבר של אחותו, וכשחושבים על זה הוא צריך לאהוב אותי הרבה יותר גם על כך שבזכותי הוא זוכה לפגוש את סער מקרוב.

לולא סער היה בן הזוג שלי, יותם לא היה פוגש את שחקן הכדורגל האהוב עליו ביותר פעמים תכופות, וכן, לא משחק איתו כדורגל.

סער הוא הבן אדם שיותם אוהב, הוא המודל לחיקוי שלו, שלפגוש אותו מקרוב היה נראה חלום, ולשחק איתו כדורגל היה נראה חלום מטורף שכנראה לא יתגשם. יותם הגשים חלומות שלא כל ילד בגילו זוכה להגשים ולעיתים גם לא אנשים שמבוגרים ממנו בהמון שנים.

״יותמי, אני אחותך, אתה אמור לאהוב אותי הרבה יותר משאתה אוהב את סער.״ אני פולטת בקנאה. כשזה מגיע לאחי הקטן - אני רכושנית וקנאית אליו יותר משאני רכושנית לכל אדם אחר, הוא בהחלט האדם הכי חשוב לי בעולם.

״גם את אוהבת את סער יותר משאת אוהבת אותי.״ יותם ממלמל חזרה וגורם לי לכווץ גבותיי.

״ממש לא, יותמי. אתה אחי ואתה לפני כולם, וחוץ מזה האהבה שאני רוחשת לסער שונה מהאהבה שלי אלייך. זה כמו שאמא אוהבת את רפאל מאוד, אבל האהבה שהיא חשה כלפיו היא אהבה שונה מהאהבה שהיא חשה כלפינו.״ אני מקווה בליבי שיותם הקטן והפיקח מבין את ההבדלים ושאינו מרגיש מקופח לצד סער. יותם הוא האהבה הכי גדולה שלי בחיים, הגבר הקטן הזה תופס מקום ענק בליבי.