להוריד מִמְּךָ את העיניים

פרק 43

❗️שימו לב שעלו שני פרקים ושקראתם
קודם את פרק 42❗️

היה מרגיע ביותר לראות את יותמי ולמחוץ את גופו הקטן בין זרועותי כשהוא מחבק אותי חזרה הכי חזק שהוא יכול, בעודי נושמת את הריח הטוב שנודף ממנו.

בין כל הסערה שמתחוללת סביבי יותם היה בשבילי השקט, מקום מפלט. הספיק לי לראות את עיניו הכחולות שמזכירות לי ים, החיוך המתוק שלו שממיס את ליבי וחיבוק חזק ממנו כדי להרגיש טוב יותר.

"רוצה שנעשה לנו יום כיף?" אני שואלת ומביטה בעיניו הגדולות. יותם מהנהן עם ראשו נמרצות ואני מסיקה מכך שהוא ישמח לא פחות ממני לבילוי אחים אחרי זמן רב שלא עשינו זאת.

לפתע אני מרגישה רע עם עצמי שאולי זנחתי את יותמי לאחר שסער ואני התחלנו לצאת, אני אחות גרועה ואני לא מאמינה שאפילו את אחי השארתי קצת מאחור בשביל הגבר הזה אבל זאת אשמתי, סער לא אשם בזה. הייתי צריכה להסתכל סביבי יותר ולהיות ערנית לסביבה שלי.

יותם ואני היינו מבלים רבות יחדיו ולאחר שעברתי לעבוד במכון היופי שעות הפנאי שלי פחתו מאחר ואני עובדת מהבוקר ועד לאחר הצהריים, ואת השעות שנותרו לי העברתי בעיקר עם סער ועם חברות שלי.

אני בהחלט אחות גרועה.

"אתה רעב?, רוצה שנלך לאכול ואחר כך נטייל?" אני שואלת והוא מהנהן בהסכמה עם ראשו, נראה מלא בהתלהבות שמחממת את ליבי.

"נאכל גלידה." הוא אומר כשאוחז בידי ואנחנו מתקדמים אל המכונית שלי שחנתה קרוב אלינו.

"אבל קודם כל תאכל ארוחה טובה כדי שתהיה שבע, יותר מאוחר נקנה גלידה." אני משיבה והוא מסכים איתי לבסוף. יום משמין וכיף זה בהחלט עומד להיות.

אחרי יום ארוך שאני מעבירה עם יותם ועם מחשבות רבות אנחנו חוזרים הביתה. אני רק רוצה להתקלח וללכת לישון, להניח לראש שלי קצת.

"אבוטבול!" צעקתו של יותם שרץ הביתה ומקדים אותי גורמת לי להרים את ראשי בהלם מהמסך בעודי עולה באיטיות במדרגות, בגלל המעלית המקולקלת ומתכתבת עם הבנות. אני עולה במהירות במדרגות הבניין אל הקומה שלנו, מקווה שיותם רואה את סער בטלוויזיה ולא שסער נמצא בביתנו.

אני עוברת את דלת הכניסה שנותרה פתוחה ומביטה בסער מחבק את יותם שנמצא בין ידיו בחיוך.

"סער." אני קוראת בקול חד וכועס, תשומת ליבו שהופנתה אל יותם מופנית אלי וחיוכו דועך כשהוא רואה את המבט הרציני שלי.

הייתי רצינית מאוד כשאמרתי לו אמש שאני לא רוצה לראות אותו, התכוונתי לזה בכל מאודי.

"יותמי, לך תסדר את הדברים שקניתי לך בחדר, טוב?" אני מבקשת מיותם בקול מתוק והוא מהנהן וסער מחזיר אותו אל הקרקע הבטוחה, משחרר את ידיו ממנו.