"אולי תעשי סדנאות ציפורניים?, כך תוכלי להתפטר מעבודת המלצרות שלך וזו תהיה לך אחלה משכורת בתור התחלה לפני פתיחת העסק העתידית שלך." שיראל מציעה ואני מנידה את ראשי אנה-ואנה.
"אין לי ציוד והכסף שיש לי בחודש עבודה בבית הקפה לא מספיק לי לקניית ציוד לסדנה." אני משיבה ביאוש והיא נאנחת.
"את לא יכולה להמשיך לעבוד שם לעוד הרבה זמן, את חוזרת משם רק עצבנית וחסרת כוחות, זה לא שווה את זה." גפן אומרת ושיראל מסכימה איתה.
"אין לי ברירה כרגע." אני ממלמלת ומניחה את ראשי על גב הספה.
העבודה בבית הקפה מייאשת אותי בכל יום מחדש, במיוחד אורן הנודניק שלא נרגע עם רצונו לתמונה שלי ושל סער בבית הקפה שלו, במיוחד אחרי שראה את התמונה שלנו במסעדה הכפרית של אבינעם.
"זה לא מועיל לך אם את עובדת וחצי מהכסף הולך לתשלום על הכלים ששברת במהלך המשמרת." שיראל אומרת ונראית חסרת סבלנות באופן מוחלט.
"עד סוף החודש אתפטר." אני מבטיחה וגורמת לשיראל לנשום לרווחה, גם גפן נראיתה מרוצה מההחלטה שלי. אם עד סוף החודש אני מתפטרת, זה אומר שיש לי שלושה שבועות ושלושה ימים למציאת עבודה חדשה, אני מקווה שאצליח למצוא עבודה אחרת אצטרך לשבת בבית ואני לא אוהבת להיות חסרת מעש.
אני יודעת בוודאות שגם אם לא אמצא עד סוף החודש עבודה הבנות ישגעו אותי להתפטר בתירוץ שהבטחתי שאתפטר, קשה להתעצבן עליהן שהן לוחצות עלי לעשות זאת, מהסיבה שזה מתוך כוונה טובה.
"אולי תתחילי לעשות בין המשמרות בייביסיטר לילדים." גפן זורקת רעיון ואני מושכת בכתפי.
"אני אחפש משרות בייביסיטר אבל עדיף שאתמקד יותר בחיפוש אחר משרה אחרת במקום המלצרות." אני משיבה והיא מהנהנת בראשה בהבנה.
"שיראל." קולו של יותם נשמע כשהוא רץ אל שיראל ששכבה בספה האפורה והרחבה בביתנו.
"מה?, מאמי." שיראל מרימה את ראשה מהכרית הלבנה שנחה על הספה ומביטה ביותם בשאלה.
"את יכולה להיות חברה של מישהו ממכבי כדי שאוכל ללכת לכל המשחקים שלהם?" הוא עומד ליד ראשה ושואל בציפייה, גורם לשלושתנו ולאמי ששהתה במטבח לצחוק.
שיראל תופסת את אחי, משכיבה אותו עליה, מחבקת אותו בחוזקה, נושקת למצחו או בקיצור הורגת את אחי הקטן לא במכוון.
"אז את יכולה?" הוא מרים את ראשו ממנה ומביט בעיניה.
"אני יכולה לנסות, אבל אני לא מבטיחה לך כלום." היא אומרת לו, גורמת לו להתרגש ולי להתעצבן.
לא רציתי ששיראל תגרום ליותם לחשוב משהו שכנראה לא יקרה, הוא יצפה ובסופו של דבר יתאכזב. אמנם שיראל הבהירה לו שאינה מבטיחה שזה יקרה, אך יותם הוא ילד קטן ואי אפשר לצפות ממנו שלא יצפה ויחלום שזה יקרה.
YOU ARE READING
להוריד מִמְּךָ את העיניים
Romanceקוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברי...
