את יום החופש הראשון שלי מהעבודה אני מבזבזת בהתייצבות בביתו של סער בשעה עשר בבוקר.
הבחורה שהתנשאה בגובהה מעלי בשני סנטימטרים בלבד, בעלת עצמות הלחיים הבולטות והשיער החום והגלי ששמה דניאלה או בכינויה: דני, נכחה בביתו של סער כשהגעתי.
הרצתי בראשי דמיונות שבילו יחד גם את ליל אמש, פרט לשלשום ורציתי לפרוץ בצחוק מהאירוניה שרק אתמול שחר סיפר לי שסער מתרחק מחיי המין הסוערים שלו בזמן האחרון, מה שנשמע מופרך אחרי הבילויים שלו עם דניאלה.
"בוקר טוב." אני אומרת בנימוס שאני נכנסת לביתו הגדול של סער אחרי שפותח לי את דלת הכניסה הרחבה.
"מה קורה?" סער שואל ועוטף את ידיו סביב גבי העיליון, מקרב אותי אליו וראשי מוצא עצמו צמוד לחזה הקשיח שלו. הייתי עייפה אחרי הלילה הארוך שהעברתי עם הבנות, שנגמר בכעסה של גפן עלי שבמקום לבוא למפגש שיהיה היום בביתה, אני עוזרת ליזיזה של סער בהכנת הסעודה שתתקיים בצהרי היום. היה מתאים לי לַחְרוֹפּ על גופו הקשיח של סער במקום זה, אפילו אסתפק בכרית הרכה שלי שמחכה לי על מיטתי יחד עם כרית נוספת, העיקר להשלים שעות שינה. אני ממלמלת לסער משהו לא ברור שהיה אמור להשמע 'בסדר' ומשתחררת מגופו לפני שאתפוס עליו תנומה בעמידה.
"דני." הבחורה שמאמש אני מנסה לדמיין את דמותה מעלה חיוך קטן שלא הצלחתי לזהות האם מזויף או אמיתי ומציגה את כינוי שמה.
"אריאל." אני מהנהנת בחיוך קטן חזרה ופונה אל המטבח, תוך כדי מציעה בנחמדות קפה לשניים שמסרבים.
הרגשתי בנוח בבית של סער ולא התכוונתי להפוך למנומסת ליד דניאלה, זו אני, ושמישהו גורם לי להרגיש בנוח בבית שלו אני לא מרגישה צורך להתנהג ההיפך, כאילו אני מתביישת.
אחרי שהכנתי לעצמי את נס קפה הבוקר הקבוע שלי, שלא הספקתי לשתות בבית, סער מוציא את המצרכים שקנינו בסופר ביום שלפני.
"דני-, עדיף שנחלק את העבודה בינינו כדי שנעבוד במהירות, מה את רוצה לבשל?" אני עוצרת את עצמי מלקרוא לה בשמה המלא ומנסה שלא להשתלט על חלוקת העבודה. באתי הנה מתוך רצון לעזור לסער, אך בכל זאת רציתי לסיים כאן כמה שיותר מהר ולחזור הביתה. יותם הלך לגן למרות שלא הרגיש טוב בלית-ברירה, ההורים נמצאים בעבודה ואני נתתי לסער את מילתי שאעזור לו בהכנות לקראת הסעודה שתתרחש בעוד מספר שעות, לא רציתי שיותם יבוא איתי לכאן וירגיש לא בנוח, הוא ביישן מאוד.
הבטחתי לו שאשתדל לסיים את העניין כמה שיותר מהר ומיד אחר כך אבוא לגן ואקח אותו הביתה, קיוויתי שיחזיק מעמד עד שזה יקרה.
דני מושכת בכתפיה בחוסר אכפתיות ומבטה נראה אדיש ואינו נלהב, כלומר, לא ציפיתי שתתלהב ותתרגש אבל ציפיתי שתראה נכונות ורצון. הרגיש כאילו מישהו מכריח אותה להכין את הארוחה הזו עבור סער וזה ביאס אותי, כי אני באתי בשמחה למרות שהדבר האחרון שהייתי רוצה עכשיו זה יום 'כיף' עם יזיזה של ידיד שלי.
YOU ARE READING
להוריד מִמְּךָ את העיניים
Romanceקוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברי...
