"מהיום אני קוראת לך סָרִי." אני אומרת ולוחצת על אפו של סער בעזרת אצבעותיי כשהוא שוכב במיטתי ומנסה לישון, אני לעומתו יושבת ישיבה מזרחית על המיטה לידו ומנסה להקים אותו בכוח בעזרת הצקות.
"מאיפה זה בא?" הוא שואל בחוסר הבנה, אינו מבין את פשר הכינוי שהרוויח.
"הרבה זמן אני מחפשת לך כינוי, אני חושבת שמצאתי את האחד." אני מגחכת מאמירתי ומכווצת את לחייו עם ידיי, גורמת לו להראות הדבר הכי מתוק בעולם.
הצחקתי את עצמי, סער תמיד נראה הכי מתוק בעולם, אך לחייו הסמוקות, ריסיו הארוכים שנגעו בעדינות בפניו כשעיניו היו עצומות ופיו שהתכווץ גרמו לו להיראות מתוק כמו ילד קטן.
"די, תני לי לישון." הוא מבקש בעייפות ואני עוברת ללטף את שערו הנעים שארך והפך לשופע.
"אז למה באת הנה אם אתה ישן?" אני שואלת בחוסר הבנה, לא מוצאת טעם לבוא אלי הביתה מבלי לארח לי חברה בעת שיעמום.
״כי אני צריך לראות אותך.״ הוא ממלמל בקול ישנוני וגורם לי לחייך, ״וגם הייתי צריך להביא לך את המתנה.״
סער מזכיר את הצמיד שהביא לי כאות הוקרה על הסעודה שארגנתי לבדי אחרי שפלט כמה מילות סליחה על שלא עזר לי במקום לשבת עם הנסיכה דיאנה, או בשמה האמיתי; דניאלה. למרות שעברו כמה ימים מאז, היה נחמד שרגשות האשם עדיין חלחלו בו, וגם אם אמר לי סליחה רק אחרי כמה ימים זה עדיין עדיף מכלום ואף פעם לא מאוחר לבקש סליחה.
״שוב תודה על המתנה, היא מדהימה ולא היית צריך, הכנתי את כל הארוחה הזו בכיף.״ אני מודה לו על זה.
למען האמת, בכל מצב אחר שבו היו מותירים אותי לבשל ארוחה שלמה שתפקידי היה רק לעזור, הייתי עוזבת את המקום בחוסר אכפתיות, אחרי שמרעיפה צעקות בשפע. אבל המצב היה שונה, זה היה סער, אותו אחד שנלחם על קשר איתי, אדם שבקושי הכיר אותי אך בכל זאת לא ויתר עלי.
חשתי כלפיו הערכה בכל ליבי והערכתי אותו על זה, הרגשתי שהארוחה הזו שהכנתי לבדי היא אות התודה והכבוד שלי אליו, בתור האדם היחידי שלא ויתר עלי. סער גרם לי להאמין שמגיע לי שלא יוותרו עלי, הביטחון שהיה לי בעניין הזה שאף לאפס ולכן הערכתי את זה כל כך, זה היה עבורי יותר מסתם דבר.
״וסתם לידע כללי, אתה בכלל לא רואה אותי.״ אני מוסיפה בתגובה ומגלגלת עיניים, לא זכור לי שקיים האדם שיכול לראות את האדם שמולו כשעיניו עצומות.
״אני רואה בעיניים עצומות.״ הוא משיב וגורם לי לפלוט גיחוך.
״הא, כן? אז מה אני עושה עכשיו?״ אני שואלת בהתחכמות.
״עכשיו את מחייכת, מביטה בי ואומרת לעצמך כמה שאני חתיך.״ הוא אומר את מחשבותיי בקול ואני מתפלאת עליו שהצליח לדעת לבד, אולי זה היה סתם ניחוש מוצלח שלו.
YOU ARE READING
להוריד מִמְּךָ את העיניים
Romanceקוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברי...
