"אֵין פַּחַד לָאַהֲבָה כִּי הָאַהֲבָה הַשְּׁלֵמָה תְּגָרֵשׁ אֶת־הַפָּחַד, כִּי הַפַּחַד הוּא פַחַד מִן־הָעֹנֶשׁ וְהַמְפַחֵד אֵינֶנּוּ שָׁלֵם בָּאַהֲבָה." (הברית החדשה)
כוס מיץ התפוזים הקרה שאחזתי בשתי ידי גרמה לתחושת קרירות נעימה בהן.
בעוד משחקת עם הקש הורוד שבמשקה שלי, אני מביטה באמא מתבוננת בי במבט קורא, כאילו קראה את עיניי, את מחשבותיי.
"את לא מתכוונת לדבר?" היא שואלת אותי ואני מושכת בכתפי.
"על מה?" אני משחררת לשנייה את הקש הכלוא בין שיניי ושואלת בחוסר הבנה, במהרה חוזרת בשנית לכלוא את הקש בין השיניים ולהרוס אותו.
"את לא מספרת לאמא שלך מה קורה עם הכדורגלן?" היא שואלת בסקרנות ומחייכת אלי.
אני יודעת שאמא ידעה שסער ואני ביחד, זה בלט לעין וגם בלט בתקשורת. תוך שניות אחדות הפכנו לכותרת ה'חמה' של השבוע עם התמונה שלנו מתמזמזים צמוד לריינג' רובר השחורה והמבריקה של סער, ועכשיו, עם התמונות שעלו מהמשחק אמש, הכל היה ברור כל כך לעין, מובן מאליו לחלוטין.
כולם ידעו, כולם חיפשו דרך לשמוע את זה נפלט משפתינו אך אף אחד לא קיבל את המילים. התמונות עשו את עבודתן נאמנה ואני חושבת ששום הודאה רשמית אינה תשנה דבר, אם היינו מלך ומלכת אנגליה הייתי מבינה את ההתעניינות, אבל אנחנו לא, וגם לא לעולם נהיה. סך הכל עוד שחקן כדורגל שיש לו חברה, יותר מדי מהומה לשווא.
"התחלנו לצאת." אני משתפת בחיוך ומניחה את כוס המיץ שלי על השולחן, מביטה בתגובתה.
חיוך עולה על שפתיה ועיניה שידרו חום, אני חושבת שהיא הייתה שמחה בשבילי, בשביל סער ובשבילי.
"איך הולך בינתיים?" אמא מתעניינת בעוד אני נשענת על גב הספה האפורה בביתינו.
"רק התחלנו לצאת, אנחנו ביחד סך הכל מערב שישי. הכל חדש וזה גורם להכל להראות נוצץ ומקסים, אני מקווה שזה ישאר כך גם עם חלוף הזמן ולא רק בתחילת הקשר." הייתי סקפטית בנוגע לזוגיות שלנו. פחדתי מההמשך, ממה שעלול לקרות, להפציע במשך הזמן. חוסר הידיעה גרם לי ללא מעט חוסר ביטחון בקשר הזה והשתדלתי להותיר אותו לעצמי ולא להבליט אותו יותר מדי, לא לעיני סער ואף בקושי לעיני עצמי, החברות לא ידעו דבר על הספקנות והחששות שלי והעדפתי שכך זה ישאר, שרק אני ואמא נדע על כך. רציתי לתת לזמן לעשות שלו, ליחסים שלנו להתבשל ולא לתת לחששות שלי לשתק אותי, לשנות אותי, להפחיד ולמנוע ממני להיות מי שאני במהלך הזוגיות שלנו.
"למה את כל כך מפחדת להיפגע?" אמא שואלת, נראיצ מעט חסרת הבנה מפני שידעה שאני לא כזו. אף פעם לא פחדתי בזוגיות, אך אולי זה נבע מהֶעְדֵּר אהבה גדולה שחשתי כלפי בני הזוג שהיו לי. אהבתי אותם בדרכי אך אף אחד מהם לא נכנס עמוק לליבי כמו סער. זו הייתה הפעם הראשונה שאהבתי הגדולה התממשה כי היחיד שאהבתי כפי שאהבתי את סער היה אחיה הגדול של שיראל, זה היה אבוד מלכתחילה והיינו חברים טובים, כך שהנחתי את הרגשות שלי אל עמרי בצד בידיעה ששום דבר מעבר אינו יכול להתקיים.
YOU ARE READING
להוריד מִמְּךָ את העיניים
Romanceקוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברי...
