את בוקר יום שלישי שהיה היום החופשי הקבוע שלי העברתי עם אמא שלי בבית קפה בקצה העיר.
הרבה זמן שלא בילינו יחד שתינו לבד והעובדה ששתינו היינו ביום חופש עזרה לנו במציאת זמן לבילוי אֵם ובת משותף.
אמא סיפרה לי על היחסים עם רפאל שמתקדמים טוב ובין לבין ריכלנו על יותמי הקטן והנאיביות המתוקה שלו.
אחרי ארוחת הבוקר עם אמא, אני נוסעת לביתו של סער, לשם שינוי הוא לא עסוק והציע שניפגש אצלו. כמובן שהסכמתי אחרי כל הביטולים שהיו בשבוע האחרון, היה לי ברור שהיום אני לא מתכוונת לוותר לו על הסבר מספק להתנהגות המוזרה שלו בשבוע האחרון. אני לא קונה את העניין שהוא יוצא יותר עם חברים שלו בזמן האחרון ולכן הוא מרוחק, בן אדם שהקשר מספיק חשוב לו ימצא דרך לתמרן ולשלב בין הכל, הוא לא יעלם סתם.
אני פותחת את דלת הכניסה הגדולה בעזרת המפתח שהיה חלק מצרור המפתחות שלי וכשאני מבינה שסער איננו בקומה, אני עולה במדרגות אל הקומה העליונה ונכנסת אל החדר שלו, ששם הוא נמצא כפי שתיארתי לעצמי.
"מה קורה?" אני שואלת ומניחה את התיק שלי על הכיסא השחור שנח בצד החדר, עליו מספר בגדים שסער הותיר הפוכים.
"אני רוצה לדבר איתך על משהו." סער מביט בעיניי במבט בלתי מוסבר ואני מביטה בו כשעיני מכווצות בחוסר הבנה.
"אתה כאילו בא להפרד ממני?, מה זו הנימה המוזרה הזאת?" אני שואלת ומגחכת, מתיישבת על קצה המיטה לידו ומניחה את ידי על ירכו.
סער מהנהן עם ראשו באיטיות ובהסכמה. לא הייתי רצינית כששאלתי אותו את אותה שאלה, זה היה בהומור ולא ציפיתי שזו תהיה התשובה שלו, הנהון קטן עם הראש שמסמן לי 'כן'.
הוא היה אמור בכלל לצחוק ואז להתבדח איתי על זה, ואז היינו אמורים לפרוץ בצחוק יחדיו וסער היה אמור לנשק אותי בלחי כי ככה זה אצלינו - לפחות בדרך כלל, אבל היום לא.
אני גומעת את רוקי ומביטה בו במבט חסר הבעה, הייתי המומה ולא ראיתי את זה מגיע, למרות כל הריחוק לאחרונה. הלב שלי מתחיל להלום במהירות שיא ואני מנסה להבין מה השתנה לפתע, הכל היה בינינו כל כך טוב עד לא מזמן ולא הבנתי איך בשבוע אחד הכל השתנה בינינו. איך מיחסים מעולים אנחנו מגיעים למצב של פרידה בלי שום ריב באמצע, אי הסכמה או דבר שהיה אמור לפלג בינינו.
ידי רועדת על ירכו ואני מחפשת את המילים המתאימות להגיד, אבל לא מוצאת.
מה יש להגיד ברגע כזה?, מה כבר אפשר לומר?
בקשר של סער ושלי בנינו לבנה אחר לבנה, כל צעד היה בעל משמעות עמוקה. הקשר בינינו היה טוב, בריא, הוא לא קשר סתמי שאפשר לבנות עם כל אחד.
"הכל היה בסדר בינינו, אפשר לפחות הסבר?" אני שואלת בקול רועד אך בקור רוח, במקום להישבר מולו אני מחליטה לנסות להבין מה באמת קורה, אני לא חושבת שאפשר במהירות כזו לסיים יחסים שלבנות אותם לקח המון זמן.
YOU ARE READING
להוריד מִמְּךָ את העיניים
Romanceקוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברי...
