אני מחנה את המכונית שלי בסמוך לביתו של סער ומעבירה מבט על הים שנמצא במרחק נגיעה. הגלים בו נשברים בקצב מהיר, בזה אחר זה, בעוד השמש נעלמה במרומים ואותה החליף ירח מלא שזוהר בחשיכת הערב.
אני נושמת עמוק ומנסה לעכל את הסיטואציה שעומדת להתרחש, שאני עומדת לקחת את החפצים שלי שנותרו אצל סער ושזו הפעם האחרונה שאהיה בביתו.
זהו, הכל בינינו נגמר ומכאן כל אחד ממשיך לדרכו שלו. בנפרד.
המצב הזה כואב לי יותר מהכל, אני לא מצליחה להשלים עם העובדה שהפרק של סער ושלי יחדיו נגמר, שסער יהפוך להיות זיכרון יחד עם כל החוויות שלנו שעברנו יחד. אבל קיימת בי נחמה שיגיע השלב שאני אשלים עם הכל ואצליח להמשיך הלאה בחיי, גם אם זה יקח זמן ואני בטוחה שזה יקח המון זמן.
יש לי את חברות שלי שלצידי ויעזרו לי כמה שהן יכולות, יש לי את יותמי שאני סומכת עליו שידע לנחם אותי, ומעבר לזה והכי חשוב - יש בי חוזק נפשי שידע להתגבר גם על סער.
אם כל אלה לא יעזרו לי להתגבר על הגבר ששבר את ליבי - אני בהחלט אֶמָּצֵא בבעיה.
תחושת הבטן שלי מתריעה לי שלא אצליח לשכוח מסער בקרוב, הוא בכל זאת האהבה הכי רצינית שהייתה לי, והפעם הראשונה שיצאתי עם אדם שבאמת התאהבתי בו, ולא עוד סתם אחד.
נשימה עמוקה.
אני עולה במדרגות שמובילים אל דלת הכניסה הגדולה ובמקום להיכנס בעזרת המפתח שיש לי לביתו של סער, אני מצלצלת בפעמון בפעם הראשונה בחיי.
אחרי כמה צלצולים ודפיקות בדלת שלא מקבלות מענה, אני מחליטה לפתוח אותה בעזרת המפתח שחלק מצרור המפתחות שלי. אותו מפתח שלמרות מאמצים רבים אמש, בעודי מייבבת, להוציא אותו מהצרור כפי שאני רוצה להוציא את סער מהלב - הוא נותר במקומו ולא יצא, בדיוק כמו סער שלא מוכן לצאת מליבי כל כך מהר.
בעודי מסובבת את המפתח, אני מתפללת שלא אתפוס את סער במיטה עם בחורה, הלב שלי לא יעמוד בזה, אני רחוקה מלהיות בשלב שאני מוכנה לראות את סער עם אישה אחרת שהיא לא אני.
המחשבה שאי פעם תהיה לו מישהי, אחת שלא קוראים לה אריאל גולן - שבמקרה זו אני, גורם לי לכאב עמוק ולדקירות חזקות בלב.
עוד נשימה עמוקה.
האורות בכל הקומה דלוקים אבל הדמות שגורמת לי להחסיר פעימה לא, ולאחר מספר קריאות בשמו אני מחליטה לחפש את סער בקומה העליונה וממשיכה לקרוא בשמו כשאני עולה במדרגות.
נשימה עמוקה נוספת.
אני פותחת את דלת חדרו, מביטה במיטה שכרגע ריקה ונזכרת שעל המיטה הזוגית הגדולה הזו נערכה השיחה האחרונה שלנו. מחשבה שגורמת לגוש להיווצר בגרוני. בדיוק כאן הכל נגמר.
YOU ARE READING
להוריד מִמְּךָ את העיניים
Romanceקוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברי...
