פרק 14

15.5K 787 161
                                    

השעון המעורר מצלצל ומודיע לי שהשעה לקום להתארגן לקראת העבודה החדשה הגיעה.

אני קמה מהמיטה מחוייכת ומלאה בפרפרים בבטן, לא הצלחתי לישון טוב בלילה מהתרגשות. הגיע הזמן לעבוד בעבודת החלומות שלי, זה אולי שם קצת מוגזם עבור עבודה שהיא מניקוריסטית-פדיקוריסטית אבל זו הייתה עבודה שייחלתי לעצמי להצליח בה. אהבתי את זה, אהבתי להתעסק בציפורניים.

לבשתי חולצת טי וג׳ינס ארוך מלא בקרעים, נעלתי נעלי אצבע שהתאימו ושהשעה לצאת הגיעה לקחתי את תיק הצד השחור שלי שהיה תלוי במתלה תיקים התלוי על דלת חדרי, נפרדתי לשלום בחיבוק מאמא שלי ואחי הקטן ויצאתי מהבית.

כשעברתי את מפתן דלת המכון נשמתי עמוק וניסיתי להרגיע את הבטן שהחלה לכאוב מהתרגשות. הכל בסדר, אני צריכה להפסיק להתרגש כמו כלה ביום חתונתה.

אריאל!״ בעלת מכון היופי, אופק, קוראת בשמי בשמחה ששמה לב שהגעתי, ״בוקר טוב.״

היא מראה לי את השולחן הלבן, בעל ציוד הציפורניים והלק ג׳ל שמהיום יהיה שולחן העבודה שלי, על הקיר מאחוריו נתלו מדפים שעליהם היו לקים בכל צבע שיכולתי להעלות וגם כאלו שלא עלו בדעתי. אני מתיישבת בכיסא מאחורי השולחן ומחכה בקוצר רוח להתחיל לעבוד.

עם סיום שעות עבודתי התייצבתי בגלידריה שנסיעתי אליה ארכה עשר דקות בלבד. עד כה לא יצא לי להיפגש עם שחר לבד והחלטתי לנצל את החשק שלי לגלידה ואת העובדה שפרט ללשבת בבית- אין לי מה לעשות, בשביל להציע לו להיפגש. שחר קיבל את הצעתי בשמחה וכעת אנחנו יושבים זה מול זו בפינת ישיבה בחנות הגלידה הקרירה מהמזגן שהפיק רוח קרה והצליח להקפיא את החלל.

אני עוצמת עיניי ומתענגת מטעם הוניל הנימוח בפי ואז חוזרת ללקק את כדור הגלידה בטעם וניל עוגיות שנח מעל גביע הוופל.

וניל עוגיות הוא הטעם הכי טעים מכל טעמי הגלידה ואני לא מבינה את מי שחושב אחרת.

"איך היה היום הראשון לעבודה?" שחר שואל ומביט בעיני, מלקק מכדור הגלידה שלו שהיה זהה בטעמו לשלי.

"האמת שממש טוב, הבוסית שלי חמודה והלקוחות לא היו מייאשים." אני מספרת. יום העבודה הראשון שלי במכון היופי עבר בצורה הכי טובה שיכולתי לייחל, אופק הייתה מרוצה מהעבודה שלי ומההתייחסות ללקוחות שזו כבר נקודה לטובתי,היה לי כיף בעבודה לשם שינוי ובעניין הזה הוקל לי שכעת אני מרוצה מהעבודה שלי.

"מה איתך?, מה חדש?" אני מתעניינת ועוזבת לרגע את הגלידה שלי, חוקרת את מבטו של שחר בקפידה, כשהוא מעביר את ידו בשיערו השחור והמסודר ועיניו האפורות מביטות בי.

"המאמן חושב להעניק לי את תפקיד הקפטן." הוא מספר וחיוך מוצא את דרכו על שפתי. אמנם תפקיד קפטן בכדורגל אינו תפקיד גדול אך זה תפקיד בעל השפעה ואחריות, שמחתי בשבילו וידעתי שאין אדם המתאים לתפקיד הזה יותר ממנו.

להוריד מִמְּךָ את העינייםWhere stories live. Discover now