אני חוזרת הביתה אחרי יום עמוס אך מלא מרץ במכון היופי של אופק.
שיראל ששהתה בביתי בנוחות יוצאת מהמטבח הפתוח לעברי ומקבלת אותי בחיבוק חם, כאילו לא פגשה אותי אתמול.
"אחרי העומס שהיה לך בעבודה, את בטוחה שיש לך כוח לצאת הערב למועדון?" היא שואלת אותי ואני מהנהנת בחיוב לשאלתה. אני עובדת בישיבה כך שגם אם יש לי עומס הוא לא כמו עומס של עבודה פיזית קשה, אני יודעת שמקלחת תעיר אותי מהעייפות ושאין צורך לבטל את היציאה היום, רציתי קצת לשנות את האווירה מהאווירה הכבדה שפקדה לאחרונה.
"אני אלך להתקלח ואהיה רעננה, שלא תעזי להתקשר לבנות ולבטל את היציאה הערב כי אני מאוד רוצה לצאת." אני אומרת בהחלטיות ופונה אל המסדרון בדירה שלנו, מתהלכת אל החדר כדי להניח את התיק שלי במקום הקבוע. הבית היה ריק, אמא הייתה בעבודה ויותם אצל חבר חופר ונודניק שתמיד שמתארח אצלינו אוכל את כל הדברים הטעימים שאני הכי אוהבת מבלי להשאיר אפילו פירור, מאחלת לו שגם לו יום אחד לא ישאירו חטיפי במבה נוגט, צ'יטוס גבינה, דובונים ושוקולד 'פסק-זמן'.
כשיצאתי מן האמבטיה הנעימה והחמימה שערכתי בחדר המקלחת של אמא שלי, השעה הייתה רבע לשבע בערב. הודיתי באותו הרגע שלאמא יש בחדר המקלחת האישי שלה אמבטיה ולא מקלחון-כמו בחדר המקלחת שלי ושל יותם, היה כיף לשבת באמבטיה חמה בזמן ששיראל יושבת על מכסה האסלה הלבן ומרכלת איתי על ברמנית שעובדת איתה, שבמקרה הספקתי להכיר אותה בבית הקפה שממנו אורן הבוס-לשעבר-פיטר אותה, בדיוק שבוע אחרי שהתקבלתי לעבודה שם. לפתע שגיליתי שהיא עובדת עם שיראל יכולתי לשחרר את כל הכעס שאגרתי כלפיה בשבוע הראשון של עבודתי בבית הקפה ההוא, את שיראל זה שימח יותר כשהבינה שיש מישהי שמבינה את רגשות הכעס שלה כלפי אותה הכלבה המתנשאת.
"הכי נורא שאצלי היא לא יכולה להתפטר כפי שאורן פיטר אותה, בדיוק שבוע אחרי שהתחלת לעבוד בבית הקפה." היא אומרת בקול נטול תקווה ומלא בכעס ואכזבה כששתינו מביטות בארון הבגדים שלי ומחפשות עבורי בגדים מתאימים להערב.
"למה?" אני שואלת בחוסר הבנה וגבותי מכווצות שאני מעבירה את מבטי מהארון הגדול והגדוש בגדים אל שיראל המיואשת.
"היא שוכבת עם הבוס החתיך שלי, זה למה." היא אומרת בזעם וקנאה, נושכת את שפתה התחתונה ואני יכולה להסיק שהיא מדמיינת איך היא קורעת את הבלונדינית הזו במכות. הרי זאת שיראל, חברה שלי החייתית שגוננה עלי מאז ומתמיד מגברים חסרי עמוד שידרה ומבנות קנאיות שחיפשו איך להוריד לי את הביטחון, אותה חברה כשרואים אותנו יחד בציבור נכנסים לפאניקה ושוקלים להתקשר לאברבנאל או לשלוותה, ולא המועדון-אלא המרכז לבריאות הנפש, במילים מעודנות.
"שושי, את יודעת שאת יותר יפה ממנה ויותר שווה ממנה, אני לא צריכה להגיד לך את זה." אני אומרת שידי מונחות על לחייה העדינות והרכות ועיניי מביטות עמוק אל תוך עיניה, היא מחייכת חיוך קטן ועייף שמפיל את ליבי. איפה חברה שלי שיודעת כמה היא יפה, חזקה וחכמה? ואני לא אומרת זאת רק כי היא חברה שלי, היא באמת יפהפיה. העיניים החתוליות שנצבעו בצבע דבש, שיער השָׁטֶנִי, מתולתל בקבוקים, הארוך והיפה להפליא שלה, עצמות לחיים בולטות-כאלו שאני מאחלת לעצמי וחיוך מתוק שכובש בשניות.
YOU ARE READING
להוריד מִמְּךָ את העיניים
Romanceקוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברי...
